דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / קבוצה / הפצה / סירופ מתוק של איחוד

סירופ מתוק של איחוד

שאלה: אם, בסופו של דבר, כולם יידעו על חכמת הקבלה, אז תנועת ה"ערבות ההדדית" היא אמצעי זמני?

תשובתי: כן. אך איננו יודעים מהו אורך הזמן שהיא אמורה להחזיק. הרי העניין הוא לא בשם אלא בפנייה לאדם בהתאם לרצונותיו. אם בינתיים הוא רוצה לדעת כיצד להצליח בחייו החומריים, אני צריך להלביש את כל החכמה שלי בעטיפות שיהיו נעימות ונוחות לו.

בגדול, מדובר על "אורות" ו"כלים", אך בשבילו ה"אורות" הללו צריכים להתבטא בבריאות, בחינוך בילדים, בנוחות בחיים, חופשה וכו'. אז אני מסביר לו שניתן להשיג את זה בעזרת איחוד ופעילות של נתינה לאחרים.

המהות היא אותה מהות – תיקון הכלי. אין פעולה אחרת במציאות. השאלה היא רק באיזו מידה האדם מכיר בכך. אני מודד בדיוק את מידת המודעות שלו ותמיד נותן לו את המינון שהוא מסוגל לעכל, שאני מבין שהוא יהיה לטובתו. אני מלביש את התיקונים ב"לבושים" שהוא יכול לקבל כיוון שהוא רואה שזה לטובתו.

אני לא מציע לאדם לוותר על הנוחיות שלו ולהקדיש את עצמו לעבודה קשה לטובת האחרים.

לא, אני מציע דרך נעימה של איחוד, שהיא בפני עצמה תגרום לי להנות וגם תניב פירות טובים.

אני לא אומר שיקרה להם משהו רע, לא אומר מה התשלום עבור השגשוג – ההיפך, יחד אנחנו משתמשים באמצעים נפלאים ומגיעים לתוצאות נפלאות.

בהתאם לכך, גם את הערבות אני לא מגיש כמחויבות, אלא כעזרה הדדית ודאגה נעימה זה לזה. הכול בצורת "סירופ מתוק", כמו לילדים. אלה אותם התיקונים, רק בצורה נסתרת.

שאלה: אז באיזה שלב מתבצע המעבר מערבות לקבלה?

תשובתי: לא יודע. יכול להיות בעוד 30-40 שנה, ויכול להיות מחר. אתם בעצמכם רואים כיצד גדל קצב הדברים.

אך לי זה לא חשוב, אני עושה את מה שאני יכול לרגע ההיסטורי הנוכחי ולא יותר מכך.

שאלה: האם רק אלה שלומדים את חכמת הקבלה יוכלו להבין את הסיבה האמיתית לבעיות?

תשובתי: נכון. השאר יבואו לכך או בדרך ייסורים או בזכות ההפצה שלנו.

אנחנו לא מסתירים את תפקיד חכמת הקבלה. אך בשביל מה לצעוק על כך לריק? מאז שהמצב מתחיל להחמיר אנחנו יכולים להסביר לאנשים מהי סיבת המתרחש. אך שוב, אנחנו לא מבטיחים שיהיו בעיות חדשות אלא נותנים פיתרון לבעיות הנוכחיות. ולפיתרון הזה אנחנו לא קוראים "חכמת הקבלה", אלא "איחוד". בשביל מה להשתמש במילה שמבהילה אנשים מסוימים ודוחה אנשים אחרים? – הרי אנחנו לא משנים את המשמעות, אבל הופכים להיות קרובים יותר לאנשים.

ואנחנו לא עושים להם נו נו נו עם האצבע, לא מפחידים עם סיפורים על אסונות שהולכים להגיע, לא מגנים על האגואיזם, אלא נותנים רעיון: "בואו נתאחד בצורה נכונה ולכולנו יהיה טוב".

אף אחד לא יכול להתנגד, ועל הזלזול – נתגבר – העיקר להתחיל.

צריך להגיד לאדם את אותן המילים שהוא רוצה לשמוע. לדבר בצורה כזו שהוא יוכל לקלוט את זה וליישם בחיים. אחרת הוא ישנא אותך, יעשה איקס על הרעיון, ישתדל לשלול אותו. מסיבה זו נאמר "חנוך לנער על פי דרכו".

מתוך השיעור לפי "ההקדמה לספר הזוהר", 08.08.12

ידיעות קודמות בנושא:
לא תוכל לחסוך במכשולים
איך העולם יגלה את הכוח העליון?
אחרי שהאגואיזם הגיע לרוויה

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest