סיפור חנוכה

היוונים לא באו לישראל כדי לכבוש חלקת אדמה אלא בשביל להשליט עליה את תרבותם, את הגישה שלהם למציאות, לטבע, ליומיום. מי שקיבל על עצמו את אורחות חייהם, עם הפסלים, הספורט, תרבות הגוף וכל היתר, היה בסדר, אחד משלהם. מי שלא קיבל אותן, סבל.

בעוד שהאליטות התייוונו ללא קושי, היו בתוך העם הפשוט כוחות שניסו לשמר את האידיאה המקורית של ישראל שמדברת על חיבור עמוק בין אנשים, במטרה לגלות את הכוח הכולל של הטבע, כוח שתכונתו השפעה טובה, אהבה ונתינה טהורה. את הכוח הזה אפשר לגלות בהתאם לחוק השתוות הצורה, שאומר שכדי לגלות דבר מה עליך לבנות בתוכך צורה הדומה לו.

לכן כבר מימי אברהם אבינו איש החסד, הכלל "ואהבת לרעך כמוך" היה תורת ישראל כולה. כשקבוצת אנשים עובדת על התעלות מעל האגו, יציאה מאהבה עצמית לכיוון אהבת הזולת, הם הופכים בהדרגה להיות כאחד. ככל שהם מתקרבים זה לזה הם מרגישים יותר ויותר את אחדות הטבע, את כוחו הכולל. הכוח העליון הזה מאיר בהם, נמצא ביניהם, כמו אנרגיה טובה שפועלת בכל אדם ובכולם גם יחד ומביאה ברכה והצלחה.

לא פשוט להחזיק בגישה כזו כיוון שהיא דורשת מאבק בלתי פוסק עם האגו שבתוך האדם. האדם צריך להילחם מול רצונו לדאוג לצרכי עצמו ולחזק את הנטייה ההפוכה, להיות מחובר לכולם באהבה, מעל כל ההבדלים והפערים, מעל כל דחייה שמתגלה. נדרשת כאן ערבות הדדית, תמיכה חברתית, חינוך לכך שחיבור הלבבות הוא הדבר החשוב ביותר, ורק בזכותו אנחנו קיימים כעם.

בתקופת המכבים, האגו של העם הגיע לשלבי התפתחות כאלה שהיה קשה לאנשים להתגבר עליו. התעוררה מחשבה שאולי לא צריך לחיות כל הזמן במאבק פנימי, לחפש איך להיטיב לאחרים כדי להיות בקשר עם כוח עליון. אפשר לחיות טוב גם בלי זה, כמו כל שאר העולם. לבנות בתים יפים, לטפח את הגוף, לעשות תחרויות ספורט – סגנון יוון. זו דרך המחשבה שהסיטה את היהודים מהחיבור הרוחני ביניהם וריסקה את הייחודיות של עם ישראל. המכבים קמו להילחם בהרס האידיאולוגי הזה.

כשהחברה מתחילה לטפח את הגוף כאילו הוא בית מקדש ומקדשת את התחרות והאינדיבידואל, היא שומטת מידיה את הרגישות לזולת, את ההזדהות, את החום האנושי, החיבה, הערבות, את תחושת הגוף האחד שכל איבריו שווים וחשובים. ההתייוונות החדירה בעם ישראל את רעל הזלזול והאדישות, את חוק "החזק הוא זה ששורד".

זה מצבנו גם היום, ערב חנוכה 2022. אימוץ תרבות החומר, הגאווה וההאדרה העצמית, פילגו בינינו עד הקצה, זרעו בנו זלזול בכלל הכללים של התורה ורמסו את רוח העם וייעודו. לכן אנחנו לא מסוגלים למשוך מעמקי הטבע את כוח החיים. אין לנו אנרגיה פנימית, וגם אין לנו אור למסור הלאה לאחרים. אנחנו לא מסוגלים להיות "אור לגויים" והגויים מרגישים את חולשתנו ומעיזים פנים נגדנו.

גם אם נשתדל לעמוד איתן נגד הכוחות העוינים מבחוץ, המאבק יוכרע רק במלחמה הפנימית, מכבים מול מתייוונים. בכל אחד מאיתנו יש קול יווני חובב תרבות של משחקי אגו, שחיתויות ותככים שאומר "תחיה איך שבא לך, אל תעשה חשבון לאחרים".

אבל בכל אחד מאיתנו טמונה נקודה קטנה של מכבי, שמרגישה שערבות הדדית היא קוד החיים האמיתי הפנימי שלנו. אפשר ללמוד לעורר את אותה נקודה לחיים, וכשיהיה פה קשר הדוק בין המכבים, יחזור כוח האיחוד להאיר בנו וישראל תהפוך לחברת מופת שאין בה חזקים וחלשים, טובים יותר וטובים פחות. היא תהיה מנורה מאירת דרך עבור כל העמים.