סיבה, גורל, תוצאה

שאלה: אולי אפשר לתת למושׂג "דת" הגדרה מודרנית? כי היום גם הכדורגל או האינטרנט שובים את ליבם של בני האדם…

תשובתי: לא, זה בכל זאת לא דת. "דת" זה דבר שעונה על השאלה שלי על משמעות החיים, על שכר ועונש.

נניח שאני חי את 70 השנה שנקבעו מהלידה ועד המוות ובנוסף לכך אני שואל את עצמי שאלות על הסיבה והתוצאה של החיים שלי, על הגורל שלי. במילים אחרות, אני רוצה להשיג את מה שנמצא מעליי, את מה שלא ניתן לגלות ברגשות הרגילים.

על שאלות מסוג זה הכדורגל לא יכול לספק לי תשובה. הוא רק מאפשר לי למלא במשהו 70 שנות קיומי יחד עם שאר התענוגים: אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד ומושׂכלות.

אבל אני רוצה להתעלות מעל לדברים האלה. אני כבר מבין שהם נועדו לבלבל ו"לכבות" אותי. אינני רוצה לשקוע בביצה הזאת יותר ממה שהצורך ההכרחי דורש. מה שלא יהיה, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, קנאה ויצרים – אני משתמש בהם רק כדי לגלות את המהות.

עלי להגיע ליחס כזה לחיים. דווקא הסיבה, הגורל והתוצאה צריכים להיות חשובים לי, אך לא מה שנמצא תחתיהם.

זה טבעי שהיום אנחנו ממלאים את עצמנו בתענוגים גשמיים ברווח שבין הלידה והמוות. ולכן כלי התקשורת מעצבים את דעת הקהל על אף שבעצם, מי הם? מה הם מבינים? אנחנו רואים בפועל את התוצאות של פעילותם, אבל לציבור אין כל חשיבות למי שמעצב את השקפתו, אפילו אם זה כדורגל.

בכל זאת, זה לפחות הרע במיעוטו. כלי התקשורת "מרדימים" את ההמונים ומאכילים אותם בתחליפים. למשל האינטרנט הוא אמצעי הרגעה אמיתי שמפיק לא מעט תועלת. בלעדיו האנשים היו יוצאים מדעתם כי הם לא היו מוצאים לעצמם מימוש. האדם מקיש על הקלידים, מתכתב עם חברים וירטואליים, מוצא ברשת כל מיני שטויות, הזמן עובר והמוות מתקרב יותר ויותר. תתאר לעצמך מה היינו עושים היום ללא האינטרנט.

אבל אם האדם בכל זאת עולה אל השאלות על משמעות החיים, אז הוא ניגש לברר בשביל מה לו החיים האלה, האדם רוצה לדעת בשביל מה הוא יצא לחיפוש, בשביל מה הוא חי, לשם מה אפשרו לו לעשות בירור, מי סידר לו את זה ומה תהיה התוצאה. האדם לא סתם מתעניין, הוא מחפש מטרה. כל זה נכנס למסגרת של "דת".

לא מדובר בפילוסופיה, לא בדמיונות, אלא במחקר עליון בחיים שלנו, מחקרים שמנוהלים בכלים שהם מעל לגוף שלנו. דווקא אותם אנחנו צריכים לפתח, את הכלים החדשים שבהם באמת אפשר ללמוד את הסיבה, הגורל והתוצאה.

כל זה אינו נמצא מלכתחילה בתוכי. ניתן לי רק ניצוץ קטן שאותו אני "מנפח" כדי לפתוח את עצמי לרווחה. איך? בעזרת הסביבה המאוחדת, הקבוצה, שעל ידי השפעתה תוציא אותי מהעולם הזה לעולם העליון.

בין החברים אני מגדל בהדרגה בתוכי כלים חדשים, מבודדים מכל מה שאני מרגיש בעולם שלנו. הם לא מנוגדים לו, העולם נשאר כפי שהיה, הגוף הבהמי שלי עם חמשת חושיו אינו משתנה. ואני בינתיים "מתבשל" בסביבה הרוחנית ומגלה ביחד עם החברים חמישה חושים חדשים. בשפת הקבלה הם נקראים כח"ב זו"ן.

בהם אני מגלה את ה"דת", כלומר את הכוח העליון, שהוא סיבה הראשונית, את התוכנית ואת המטרה של התוכנית הזאת.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "מהות הדת ומטרתה", 24.11.2011

ידיעות קודמות בנושא:
להתחבט או להתמסר לזרם?
האדם שאינו מוותר
מה היחס שלך לדת?

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest