הרצון שלנו חייב להיות משותף. בכל אחד מאיתנו קיימים שני חלקים: חלק זכרי וחלק נקבי. אני משפיע על עצמי, אתה משפיע עליי ועל אחרים, ואחרים משפיעים שוב עליי, וכן הלאה. לא ייתכן מצב שבו אני דואג לעצמי. אני אף פעם לא אמלא את עצמי. בגוף הכללי אני יכול למלא רק את האחרים, על ידי כך שאני מעביר להם את הרצון שלי או את המילוי שלי. לעולם לא אצליח לכוון משהו ישר לעצמי.
זוהי המערכת האינטגרלית. המהות שלה היא בכך שאף אחד לא יכול לספק שום דבר לעצמו בכוחות עצמו, אלא רק דרך הסביבה. וגם זה בתנאי שהוא אינו חושב על עצמו, אלא רק על החברים.
ואז המאמצים שלו חוזרים אליו. כמובן, אם הוא אינו חושב על כך שהם יחזרו.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם, 14.04.2011
ידיעות קודמות בנושא:
חור בסירה
כשכולם חושבים על כולם
זרם תענוגים בלתי פוסק