קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בעל הסולם, מאמר "ירושת הארץ":
"וע"ז תירץ לו השי"ת גר יהיה זרעך ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה וכו' שאז יהיו להם יגיעה רבה בתורה ומצוות ואז הבין שבדרך זה ישיגו בטח כלי קבלה הגדולים והתשובה מספקת לגמרי."
אברהם דאג, מהיכן בני ישראל יקבלו חיסרון בעל מנת להשפיע, השתוקקות רוחנית לחיבור, לאהבה, לבורא? מאיפה יהיה להם פחד שלא יצליחו להשפיע, להתחבר, לעזור, להתחלק? מאיפה תהיה להם ההכרה של מה צריך לעשות בדרך למצב שלא נמצא בהם כחסרון? כי נמצא בהם חסרון הפוך, הכול כדי לקחת, הכול "לבלוע". כלומר, כאן הם צריכים ללכת נגד השׂכל ונגד הרגש. איך דבר כזה אפשרי?
מהתשובה של הבורא נהיה ברור, שהדרך היא ארוכה אבל ניתנת לביצוע. בהתחלה אנחנו מגיעים למצב של חוסר אונים בחיים הגשמיים, אבל בסופו של דבר מקבלים נקודת יציאה, נקודת בריחה. ומי שמתחיל לאתר אותה מראש, אז הוא עושה פעולות מנע ואז כבר לא צריך לעבור את כל הדרך של הייסורים.
אחרת האמת מתגלה מתוך הרצון לקבל השבור, ואז כל שלב ושלב הוא מאוד קשה: אנחנו עוברים שורה של בעיות, סכסוכים, מלחמות, נמצאים בין חיים ומוות ויום אחרי יום מנהלים מאבק בלתי פוסק.
אבל אם האדם מבין שישנה דרך אחרת, שהיא הפוכה לטבע האגואיסטי, אז בעולם שלנו יש לו רק אמצעי אחד להתקרב למשהו שנמצא נגד טבעו. כלומר, לייצב ולבנות השפעה של סביבה נכונה. האדם בעצמו צריך לבנות את הסביבה הזאת, בעצמו צריך להתכלל בה ולהיכנס תחת השפעתה. הוא צריך "לשלם" לחברים, בכך שמשתמש בכל מיני אפשרויות, לשרת אותם ולעזור להם בכל כוחו, בכל הזדמנות, כדי שהם ישפיעו לו את חשיבות המטרה.
נכון, המטרה הפוכה לטבע שלנו, אבל הסביבה יכולה להשפיע חזק יותר מאשר האגו העצמי הפנימי. כך אנחנו בנויים: דווקא החברה בונה את העדיפויות שלנו. אני בעצמי הייתי שוכב כל החיים ללא דאגות, אבל לא, – כדי להיראות יפה בעיני החברה, אני הולך לעבודה, עושה עסקים, לא ישן בלילות… מה אני לא עושה, רק כדי לא לבייש את עצמי, ועוד יותר, להיות גדול בעיניהם: שידברו עליי ויכבדו אותי וכולי. כל זה רק מתוך כבוד, מתוך הפחד מבושה. בשביל זה אני עובד כל החיים, הורס אותם, עד שבסופו של דבר מת וזהו, הכול נגמר.
ורק חברה חזקה יכולה להעלות אותי למעלה מזה, ולתת לי הכוונה נכונה. ההכוונה שלה היא נגד כל השׂכל והרגשות שלי, כל ההיגיון הקודם. אבל אני מקבל ממנה כוח, וה"נקודה שבלב" שלי מתחזקת. בלי ה"נקודה שבלב" אין בכלל עם מי לדבר, אבל אם היא כבר התגלתה, אז אני יכול להיות תחת השפעת החברה שמכוונת ומושכת את ה"נקודה שבלב" לכיוון מסוים, כלומר, להשפעה, לערבות. ובסופו של דבר אני מגיע לזה.
כל העניין כאן הוא בזה, שכל פעם ופעם צריך לבחור בסביבה יותר טובה שתשפיע עליי יותר ויותר חזק. וכל פעם סביב ה"נקודה שבלב" ישנה "קליפה" יותר ויותר עבה, והשפעת הסביבה חייבת לשבור אותה ולמשוך את ה"נקודה שבלב" עוד יותר ועוד יותר למעלה. וכך האדם מתקדם קדימה, עד שימלא את ה"סאה" שלו בכמות ובאיכות היגיעה, ואז הוא יעבור את ה"מחסום".
מתוך שיעור על המאמר "ירושת הארץ" של בעל הסולם, 06.10.2013
ידיעות קודמות בנושא:
חייזרים בארץ זרה
מתחת לאוכף או על האוכף
הקטבים של הבחירה שלי
