קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: בחדר דלקו ארבעה נרות, הראשון אמר "אני שלווה, אנשים לא יודעים איך לשמור עליי" וכבה. השני אמר "אני אמונה, אף אחד לא צריך אותי" וכבה. השלישי אמר "אני אהבה, אנשים לא מעריכים אותי" ו כבה. נכנס לחדר ילד קטן, נבהל מהחושך והחל לבכות. ואז הנר הרביעי אמר "אל תבכה, אני התקווה. כל עוד אני דולק, אתה תמיד יכול להדליק בי את כל יתר הנרות". האם ניתן לומר שכל עוד לאדם יש תקווה הוא חי?
תשובתי: כן, כי התקווה מראה לך את הדרך להתפתחות. אנשים חוצים ימים ואוקיינוסים על איזושהי מפרשית, כדי לגלות איזו אדמה, ארץ, לגלות משהו, זו תקווה.
שאלה: איך לא לאבד תקווה כשכל הנרות נכבים?
תשובתי: עלינו להבין שהכול נמצא בידי הבורא, והאדם צריך לדעת שאין בידיו כלום, ואז הוא מסיים כך את שנותיו אט אט.
שאלה: למה הבורא משאיר לנו את הנר האחרון?
תשובתי: כדי לתפוס אותנו ברגע האחרון, ולהמשיך איתנו את הדרך. נר התקווה הוא הקשר בין האדם בחייו הגשמיים לאדם בחייו העליונים.
