נס האור והחיבור

כשאנחנו כבר מתחברים מעל פרעה, זה נקרא שאנחנו מתקנים את הרצונות להשפיע, ואת זה מסמל חג החנוכה.

כל שורש רוחני חייב לגעת פעם אחת בענף הגשמי שלו, ולכן כל האירועים האלה התרחשו בירידה ממעלה למטה: יציאת מצרים, בניית בית המקדש הראשון בדרגת מוחין דחיה, שהוא מצב גבוה מאוד, ולאחר מכן הנפילה ממנו, חורבן הבית וגלות בבל, שבה קרה נס פורים. לאחר מכן היה התיקון ובניית הבית השני בדרגת מוחין דנשמה. וגם כאן לא יכולנו להחזיק מעמד ושוב יצאנו לגלות. בימי בית שני מתרחשת המלחמה עם היוונים ונס חנוכה, בקטנות.

ולאחר מכן הרומאים מסיימים את הניתוק הזה מהרוחניות, שתואם לצמצום א', והעם נופל אל מתחת ל"מחסום" שמפריד את העולם הרוחני מהגשמי.

כאשר אנחנו מתחילים לעלות ממטה למעלה, בסדר הפוך, אנחנו תחילה עוברים את המחסום, לאחר מכן רוכשים את הכלים הרוחניים התואמים לחנוכה, ולאחר מכן גם לפורים.

כל הניסים קורים בזכות האור המחזיר למוטב, אך הם ממומשים בזכות החיבור בקבוצה. הכול תלוי רק בחיבור שלנו. אם נתחבר יותר – נעלה ונצא לחופשי. נתחבר פחות – ניפול ונצא לגלות. העלייה תלויה במידה שבה אנחנו מתחברים זה לזה בצורה הדוקה יותר, והנפילה – תלויה במידת הריחוק והפירוד.

אין עוד שום דבר חוץ מזה! אנחנו נמשיך לעלות, עד שנתחבר כאיש אחד בלב אחד, כש"הבורא ושמו יהפכו לאחד".

לשם כך אנחנו צריכים לגלות את כל המערכת ולראות עד כמה היא מורכבת ועשירה, את כל המוני הקשרים שאפשר לגלות ולהשתמש בהם בתוכה. כל אחד מתקשר עם כולם וכך כולם מכפילים זה את זה בהרבה על ידי החיבורים ההדדיים, וכך עד לאין-סוף, בדומה לתמונה הולוגרפית.

וזוהי אינסופיות איכותית ולא כמותית. החיבור הוא אינסופי. הקשר שלנו גדל עד שהסכום המספרי הדיסקרטי יהפוך לאנלוגי ולא יישאר שום הבדל בינינו, בדומה לטיפות מים שמתמזגות לטיפה אחת גדולה. וזה ייקרא שהשגנו את גמר התיקון.

מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 21.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
כלומר, אנחנו זקוקים לניצחון מוחץ
אין רגע יותר נפלא!
חג הניצחון הראשון על עצמנו