ניצן מתפתח מתוך גרעין שנרקב

כנס סנט פטרבורג, שיעור מס' 4

המאמר הראשון במאמרי החברה של הרב"ש מתחיל במילים: "אנחנו נתאספנו כאן כדי לתת יסוד לבנין חברה", כי בלעדיה האדם אינו יכול להגיע אל המטרה, רק בתוכה הוא מממש את עצמו ורק בזכותה הוא צומח.

ההתפתחות הרוחנית שלי אינה מתרחשת כמו בעולמנו, כשאני ניזון מהקבוצה ובצורה כזאת אני מתפתח. ההתפתחות הרוחנית נעשית בתוך הקבוצה, בהתאם לקשר, בהתאם לחיבור בין החברים, בהתאם להיעלמותי בתוך הקבוצה, להתמוססות שלי בה.

ברגע שהאדם מתחיל להבין שבזה תלויה הצמיחה הרוחנית שלו ומתרכז רק בזה, אפשר לומר שהוא נמצא בדרך הנכונה.

עד אז, הוא כמו גרעין שלא נזרע בתוך הקרקע, הוא נשמר במקום כלשהו, אבל שום דבר לא יכול לצמוח ממנו ואין לאף אחד מושג האם יצמח ממנו משהו או לא. לכן, כך אנחנו יכולים לשפוט את האדם שנמצא אצלנו, מגיע אלינו, לומד, מסיים את האקדמיה הבינלאומית לקבלה, הלימודים במכללה ועוד קורסים כלשהם. יכול להיות שהוא נמצא איתנו זמן רב, אבל דווקא כאשר הוא מבין בעצמו, ואנחנו רואים שהוא מרגיש שהוא לא סתם חלק מהקבוצה, אלא גרעין שצריך לשתול בתוך הקבוצה כמו באדמה ואז הוא יגדל. כאשר הוא מתחיל כך להרגיש, להבין ולהעריך את עצמו, רק אז מתחילה ההכנה הרוחנית שלו.

הרצינות, העוצמה והיעילות של ההכנה תלויות ביכולת הקליטה של האנשים בתוך הקבוצה, עד כמה היא תחייב את האנשים להיכנס לתוכה וממש להימס בה, שימצא את עצמו משתתף בכל הפעולות, בכל המקרים, בכל רמות החיים של הקבוצה, ברמה הפיזית, הנפשית, החומרית והרוחנית.

וכמו גרעין שלמעשה אינו נעלם, ומתוכו מגיח נבט חדש והוא בעצמו כבר שום דבר ואף אחד, בדיוק כך כאשר אנחנו נמצאים בתוך הקבוצה, יוצאת מאיתנו בריאה חדשה לגמרי של הקבוצה. וזאת הצמיחה הרוחנית שלנו.

אנחנו חייבים למדוד ולהעריך את עצמנו יחסית לצמיחה הרוחנית, יחסית למידת קליטתנו בתוך הקבוצה. לכן, את כל העליות, הירידות, השינויים השונים במצבי הרוח שלנו, הרגשות, ההבנות, כל דבר, אנחנו צריכים לא להרגיש אותם לבד, אלא ביחד.

אין כל משמעות כמה ידע יש לך, ואפילו מה אתה מרגיש מבחינה רוחנית, מה אתה מבין, מכיר, ועד כמה אתה מבין את החומר. זה לא מדד, אלא מושגים שקריים על הצמיחה הרוחנית, מפני שהצמיחה הרוחנית נמדדת באיכות, במידת הקשר עם הזולת.

לכן, הדבר הראשון שעלינו להגיע אליו הוא, להגיע ל"דרגת האפס" שלנו, כאשר אנחנו כמו טיפת זרע או גרעין שנזרע באדמה הופכים להיות כלום. כלומר, כל האגו שלנו, כל החיים שלנו, כל מה שהיה עד כה, מעכשיו אנחנו לא שמים לב לזה.

ברור שאנחנו דואגים לחיים הגשמיים, ברמה הגשמית אנחנו צריכים להישאר אותו הדבר כמו קודם, אבל העיקר בשבילנו הוא להיות אותה טיפת הזרע שממנה מתחילים החיים הרוחניים, התפתחות העובר. כך עלינו לדמיין את עצמנו.

ורק כאשר האדם מרגיש בצורה רגשית שהוא כבר כזה, משתוקק לזה, ומעריך את עצמו רק כלפי המצב הזה וזאת מטרתו, חלומו, פרי עמלו, התוצאה של כל מה שהוא עושה, אז הוא נמצא בדרך הנכונה. וכל יתר ההישגים וההשגות המדומות שלו לא חשובים לו. השינוי השורשי, ההערכה העצמית המחודשת, השינוי בסדר העדיפויות, שינוי הערכים המחודש, מביאים את האדם לתחילת הסולם הרוחני.

ואחר כך, כשהוא הופך להיות "אפס", כלומר עובר "צמצום א'", אז בשלב הזה הוא מעביר קו והחל מאותו הרגע והלאה, הערכתו כלפי הקבוצה, כלפי הסביבה שבתוכה הוא נמצא עולה עוד יותר. אני מברר עד כמה שאני לא סתם נמצא בה אלא מתכלל בתוכה בצורה פעילה, מוסיף מעצמי, מסוגל להיכנס אל תוך החברים, לתוך הקבוצה כמרכיב פעיל לא מתוך העבר שלי, אלא מתוך ההווה, כאשר אני מקבל את כל הרצונות, את כל השאיפות, כל המטרות של הקבוצה כשלי. כאשר אני עובד למענם, כמו אימא שעובדת לטובת ילדיה, משרתת אותם ועושה הכול כדי שהם יתפתחו.

מתוך הכנס סנט פטרבורג, שיעור מס' 4, 12.07.2013

ידיעות קודמות בנושא:
משמעות חדשה של מאמרים ישנים
היסוד של הסולם הרוחני 
שהקבוצה תספוג את כולי