ניגודים בלתי מחולקים

שאלה: מה מאפשר לקו האמצעי לאחד את הקווים ימין ושמאל?

תשובתי: במהות, הקווים ימין ושמאל, הם בניגוד קוטבי זה לזה. קו ימין זו השפעה מוחלטת, היא אינה יודעת ואינה רוצה לדעת מה זה קבלה. וקו שמאל זה כלים דקבלה שאינם מבינים מה זה אומר להשפיע.

אך כל רצון שלנו, התרשמות או מחשבה, הם בהכרח מורכבים מתערובת של הבינה, הרצונות להשפיע, והמלכות, הרצונות לקבל. החלוקה שלהם אפשרית רק בכוח האור, כשאני כביכול מדכא אחד ביחס לשני. גם בקו ימין וגם בשמאל קיימים ג' קווים משלהם. אין בכוחנו להבליט משהו אחד בצורה נקייה. השבירה הלחימה ביניהם לנצח באמצעות אור בעל עוצמה עליונה ביותר. הוא הלחים אותם זה בזה כל כך עמוק, שלא נשאר שום פרט, שום חלקיק, שלא יהיו בו שני האלמנטים האלה.

לכן במציאות, קו ימין זה כלים דהשפעה, העובדים מעל לכלים דקבלה, ובקו שמאל, מתחת לכלים דקבלה, מסתתרים כלים דהשפעה. כשאני רוכש את הקו האמצעי, מופיעים אצלי כלים, שבהם התכונות האלה מחוברות. התכללות הדדית שאותה אני מצרף לקו האמצעי, זה הכוח של האור העליון, וליתר דיוק הכוח של הבורא, מחשבת הבריאה שקבע מראש והזמין את השבירה. באופן כזה, כשאני מתחיל לחבר שני קווים לאחד, אני משתמש בכוח של הבורא.

אני מתכנן ומתכוון לגלות דווקא אותו, הקו האמצעי מקשר אותי איתו, עם מקור השבירה. בו אני משיג את סיבת השבירה ואת כוונת הבורא. כשאני עולה מעל הטבע, אני מדבק עם מי שקיים מעליו. באופן כזה, בקו האמצעי מסתתר הבורא, ואני נוגע בו הודות לפעולה המחברת שלו. כאן נמצא מקום המפגש בין הבורא לנברא.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 28.09.2010

ידיעות קודמות בנושא:
חותם מלמעלה
ללא הבורא אין אדם, וללא האדם אין בורא
כשהשלום עולה לשלטון