נוסחת ערכיות הרצונות

שאלה: מדוע הבורא לא ברא את הרצון ליהנות שיהיה מיד משפיע? מדוע הוא לא ברא השפעה בלבד ללא קבלה? מדוע אנחנו צריכים לגלות את תכונת ההשפעה הזאת בעצמנו, לפי בחירתנו החופשית? בשביל מה אנחנו צריכים את היחס ה"דואלי" הזה לבריאה, היכן שישנו החומר עצמו: שהרצון להנות הוא אגואיסטי ורע והצורה שהוא צריך לקנות טובה?

תשובתי: אם אני מתייחס בצורה נכונה לשתי הצורות ההפוכות האלו, דווקא בזכותן אני בונה יחס נכון לבעל הבית.

לא יכול להיווצר יחס נכון אם אני לא מעמיד אחד כנגד השני: את הרצון להשפיע שאני יכול לפתח בתוכי, כנגד הרצון לקבל שאיתו נבראתי בצורה שלילית, ההפוכה מההשפעה. ולכן אני מודה על התכונה השלילית כעל תכונה חיובית – על המצב הרע כעל מצב טוב. הרי הצורה השלילית היא הכרחית ונכונה ושתיהן יחד הן מתחברות לכדי צורה אחת ומובילות למטרה אחת.

אנחנו רואים גם בעולם הגשמי שהאטומים בנויים על חיבור בין שני מטענים הפוכים, מינוס ופלוס וחלקיקים נייטרלים. כך מתרחש החיבור, דווקא בין אלמנטים מנוגדים ושונים.

לאחר מכן האטומים מתחברים למרקמים כלשהם, מולקולות, קריסטלים. אלמנטים כימיים שונים מתחברים ביניהם לפי הערכיות – כמות האלקטרונים, החלקיקים השליליים הנמצאים באורביטה – כלומר פנויים ליצירת קשר.

כל החיים מיוסדים על חיבור ופירוד, על קשר היוצר צורות שונות. כל זה ביטוי של הרצון ליהנות. אם במולקולה ישנם שני אלקטרונים הפנויים ליצירת קשר עם האחרים – זה מצביע על היכולת לחיבור. מדובר תמיד רק על הרצון שאנחנו מודדים, או על ידי כמות האלקטרונים הפנויים, או ביחס לכוחות או איזה תכונות אחרות. כוחות הדחיה או המשיכה.

אך בסופו של דבר תמיד מדובר על הרצון. צבע צהוב וירוק, צלילים שונים, מים, שמים – כל אלה סוגים שונים של רצון. אנחנו נמצאים בתוך הרצון הזה! מלבד הרצון לא נוצר דבר.

אך בתוך הרצון הזה יש לי הרגשה של אני עצמי ושל העולם החיצון: דומם, צומח, חי, מדבר או בתכונות הרוחניות: "שורש-נשמה-גוף-לבוש-היכל" שגם אלה רצונות. ואני צריך לאחד את כולם ולשלוט בכולם כדי להשפיע על ידם.

כל תמונת המציאות: מיליארדי אנשים, יקום, עולמות רוחניים המתגלים בקשר בינינו – כל אלו צורות הרצון. מלבד זה אני לא יכול לעשות דבר. רק לגלות יותר ויותר את מה שנמצא בתוך כל המערכת, כל הספרה הזו. והיא מתגלה לי במידה שאני יכול להשפיע בעזרת כל צורות הרצון האלו.

אך אנחנו חיים מתוך ההרגשות שלנו. ולכן אנחנו לא מבינים, מהו ה"רצון" עצמו. אנחנו מבינים: "אני מרגיש, אני רוצה". הרצון לא קיים בנפרד, אלא רק באופן שאני מרגיש אותו. הרצון שמורגש על ידי, זה כבר אני.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם, 21.06.2011

ידיעות קודמות בנושא:
"מפת קסמים" הזמנתם?
על הגבול של אור וכלי
נוטלים יוזמה מהאור