קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הקבוצה היא אותו החומר שבתוכו אני עובד. זהו אותו המקום, מעבדת העבודה, היכן שאני מיישׂם את כל הפעולות שלי. זו אותה הכוונת שדרכה אני מכוון את עצמי אל המטרה, הרי אחרת היא אינה נראית לי.
נניח שעליך לפגוע במטרה הרוחנית על ידי תותח, אך איך אתה תפגע אם אינך רואה אותה? מה יכוון אותך בדיוק אל המקום הנכון? – דרוש לך תצפיתן חיצוני שיסתכל מהצד, כלומר כוח שלישי שיכוון אותך. ומהו הכוח השלישי הזה במקרה שלנו? – הבורא נסתר ממני ואני רחוק ממנו, לכן בדרך בונים לי תחנת תצפית שנקראת "קבוצה". אם אני מתאחד איתה ומתוכה מכוון את עצמי למטרה, אני לבטח אפגע במטרה.
עליי לקחת בחשבון המון תנאים: "מרחק", "רוח" וכולי, ואת כל זה אני מוצא בקבוצה. אפילו במטרה הגשמית לא קל לפגוע, ובעולם הרוחני פועלת כמות אין סופית של תנאים שאינם ידועים לי.
כל המערכת הזאת נסתרת ממני. רק אחר כך אני אתחיל לגלותה במקצת, שבעצם אני מפעיל מערכת מסובכת ועצומה. כמו תינוק שעל ידי הבכי שלו מכריח את כולם מסביבו להתרוצץ ומפעלים שלמים עובדים כדי לספק לו "חיתולים" ומזון לתינוקות. כך גם אנחנו פועלים בחברה, מבלי להבין זאת בעצמנו. נשבר הקשר שלי עם הבורא, ואם אני אסדיר את הקשר עם החברה, אז ללא צל של ספק אני אפגע בו, הרי הוא מסתתר בתוך אותו הקשר עצמו.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", 18.08.2010
רשומות קודמות בנושא:
משקפת בדרך אל המטרה
תהפוך להיות הבורא של עצמך!
לבד אי אפשר בדרך
