מתנות שלא ניתן לשער את ערכן בכל יום

מתוך אגרת כ"ב של הרב"ש:

"את זה שנותנים להאדם ללמוד ולהתפלל ולעשות מצוות, אפילו רגע אחת ביום, גם זה מתנה מאת ה' יתברך. כי יש כמה מיליארדים בעולם, שה' יתברך לא נתן להם את ההזדמנות, שיהא להם האפשרות לחשוב מה' יתברך אפילו רגע אחת בשנה. לכן, בזמן ההתעסקות בתורה צריכים להיות בשמחה, כי רק על ידי שמחה זוכין להמשיך מאור התורה".

הכול תלוי בהערכת החשיבות, הרי "יתרון האור מתוך החושך". לכן אנחנו צריכים להעריך בחשיבות עליונה ולהודות על הקשר שקיבלנו עם הבורא. אם האדם מפתח ומעריך את הקשר הזה שבו משתלבים יראה, אהבה, כבוד, וכל הרגשות שרק יכולים להופיע ביחס לתכונת ההשפעה, לבורא, אז הוא רוצה בכאלה תכונות, קשר, קרבה. כך הוא מתקדם עד שמשיג את המגע הראשון.

לכן חשוב כל כך לקבל התפעלות מהסביבה על גדלות הבורא בזמן שהוא נסתר. אין לנו יותר מהיכן לקבל את הרגשת הגדלות שלו. ועד כמה שהסביבה מעריכה את הבורא, באותה המידה יהיה לאדם כוח ואנרגיה לעבוד ולהשקיע את כל המאמצים הדרושים כדי להשיג את המגע הראשון.

הדבר החשוב ביותר שהסביבה חייבת לפתח בה, זה את הרגשת גדלות הבורא הטוב והמטיב. הרי אנחנו בעצמנו לא מרגישים את זה כשאנחנו נמצאים בתכונות ההפוכות ובהסתרה. אם החברה מגלה את זה לאדם וכל הזמן דואגת שהוא יקבל התפעלות כזו, הוא יתקדם במהירות.

לכן צריכים לדון כל חבר בדיוק לפי הקריטריון הזה: כמה הוא משקיע בחברה כדי לגרום לכולם התפעלות מגדלות הבורא, תכונת ההשפעה שממלאה את העולם, אך נסתרת מאיתנו. בדיוק את התכונה הזאת אנחנו צריכים לרכוש, ועד אז אנחנו מרגישים ייסורים ועולם חשוך בגלל שאנחנו הפוכים ממנו. כפי שנאמר: "כיתרון האור מתוך החושך".

מתוך ההכנה לשיעור הבוקר, 09.08.2012

ידיעות קודמות בנושא:
המתנה היחידה מהבורא
חשיבות המטרה
נוסחת החשיבות