קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: התחלתי להרגיש לפעמים, שאני מפסיק להאמין בה', שיוקל לי אם אני אודה בכך שהוא לא קיים, למרות שאני לומד קבלה כבר קרוב ל- 5 שנים.
האם זה בסדר לאבד הרגשה וליפול לתוך ייאוש? מתי זה ייפסק?
אני מביט על החיים שלי ומבין שלא נשארו לי חברים רגילים. הם לא מבינים אותי, וגם אין לי בת זוג. אני מרגיש אבוד, והקבוצה רחוקה ממני פיזית.
תשובה: כתוב: "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". אם אני לא מרגיש את הבורא סימן שהוא לא קיים! אבל אני משתדל למצוא אותו. כשתמצא אותו, תגלה שזה משהו שונה לגמרי ממה שהיית יכול לתאר לעצמך.
לכן אל תצטער על כך שהציור הקודם של הבורא נעלם, כי בעצם הוא היה שקרי. איבדת את חבריך ואתה לבד בגלל שרצונותיך שונים מרצונותיהם, ולכן אתה מרוחק מהם. אבל רצונותיך קרובים יותר לבורא ולקבוצה העולמית, והריחוק הפיזי עוזר לך לדאוג לקרבה רוחנית אליהם.
שיעור על פי אגרת 57 – 1935, עמ' ק"ס
שאלה: הייסורים נועדו להביא את האדם לשאלה על משמעות החיים. האם לאחר שבאדם מתעוררת ה"נקודה שבלב" והוא מתחיל ללמוד את חכמת הקבלה, כבר אין צורך בייסורים?
תשובה: ניתנת לאדם הזדמנות להחליף את כל ייסורי הריקנות בייסורי אהבה (השתוקקות לעליון, אהבת הבורא).
