מתי יחזרו ה"מכבים"?

שאלה: מהי המשמעות הקבלית של חג החנוכה?

תשובתי: המשמעות הקבלית של החג היא הגילוי שאנו אגואיסטים מוחלטים, שאין לנו שום קשר עם העולם הרוחני ואנו חיים רק את החיים הבהמיים שלנו. עלינו לנער מעצמנו את ה"אפר" של האגו ולהתחיל לחיות עם האור בלב, עם השתוקקות לקשר לבבי זה עם זה, מפני שרק בקשר בינינו יכול להתגלות העולם העליון, הכוח העליון.

הדלקת אור קטן של תכונת השפעה ואהבה הדדית בינינו, נקרא "חנוכה". מאור קטן, שנקרא נפש, אחר כך רוח, נשמה, חיה, יחידה. כך בהדרגה מתלקחים יחסים הדדיים טובים ורצויים, הכוללים את כל התכונות והכמיהות שלנו, כאשר אנחנו מתחילים להרגיש את עצמנו כמשפחה אחת גדולה ואוהבת.

זה תהליך שמתרחש בהדרגה. בעולם הרוחני יש שבע בחינות, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. אנחנו עולים מלמטה למעלה, ממלכות ועד חסד שהיא הבחינה הגבוהה ביותר, ובכך מציתים  בתוכנו אור גדול יותר ויותר.

זה מה שמסמל חג החנוכה (מהמילה "חנו-כה", "חנייה"). לאחר החנייה, באה התקופה עד חג פורים שבה אנחנו מתגברים על ספירות שלמעלה מחסד, שהן בינה, חכמה וכתר. אז כבר מושגת דבקות מלאה, הארה והתקדשות מלאים של הקשר ההדדי שלנו. בכך אנחנו באמת הופכים להיות כאחד שלם, כנשמה אחת שנקראת "אדם".

עלינו להשתוקק ולשאוף למצב הזה, מפני שהוא מהווה את מטרת החיים שלנו, מטרת הקיום שלנו, מטרת הבריאה.

שאלה: היכן בדרך הזאת נמצאים יוונים?

תשובתי: יוונים נמצאים בינינו, אלה הכוחות שמפרידים בינינו ולא נותנים לנו להתחבר, דוחים אותנו זה מזה, בדיוק כפי שעשו קודם לכן המצרִים.

כלומר, כל הכוחות שפועלים נגד האיחוד והדבקות שלנו, בדרגות שונות נקראים או מצרִים, או רומאים או יוונים. אבל בעיקרון, זה האגו שלנו. גם עכשיו אנחנו מצייתים למצרים, לרומאים וליוונים, שנקראים "אומות העולם", שנמצאים בתוכנו, אלה כוחות אגואיסטיים שמפקדים עלינו.

שאלה: עכשיו אנחנו לא נלחמים איתם?

תשובתי: לא! איזו מלחמה? להיפך, אנחנו מזמינים אלינו את כל האויבים החיצוניים שלנו, ולא מתייחסים אליהם כאויבים, אנחנו מתייוונים. אנחנו סבורים שהתרבות, המדע והחינוך שלהם, זה הדבר הטוב ביותר עבורנו. אנחנו אפילו לא מתכוונים להתאחד.

שאלה: כלומר, אנחנו רוצים לחיות כמו אומות העולם ואילו עלינו לחיות כמו עם ישראל?

תשובתי: עלינו לחיות כמו עם ישראל, אבל זה לא אומר לשבת מהבוקר ועד הערב וללמוד תורה. עלינו לבנות חברה נכונה, שבה כולם יהיו מקושרים על פי חוקי ידידות ואהבה. "ואהבת לרעך כמוך", זה הכלל הגדול בתורה, שאותו עלינו להתחיל לקיים.

שאלה: אז מתי יבואו ה"מכבים" ויתחילו במלחמה?

תשובתי: אנחנו משתדלים לעשות זאת במידת האפשר.

שאלה: זה יהיה באופן בלתי צפוי? ברגע אחרון, כאשר כולם ימצאו את עצמם במבוי סתום, בייסורים?

תשובתי: רצוי, שזה לא יהיה כך. הרי ה"מכבים" הגיעו כאשר כבר לא היה מוצא אחר, ויהודה המכבי צעק: "מי לה', אליי!". נקווה, שבכל זאת על ידי הפצתה של חכמת הקבלה באופן הדרגתי נגיע למצב שבו אנשים יתחילו להבין אותנו ולהתקרב לרעיון הזה.

שאלה: אם מדברים על חיצוניות, אז ה"מכבים" היו מקובלים?

תשובתי: בוודאי. "מי לה', אליי!", זו קריאה קבלית. יהודה המכבי היה מדען גדול, חכם ענק, כהן, ולכן הוא יכול היה לעשות זאת. באותה דרגה רוחנית שבה הוא נמצא, היו לו כוחות למשוך אליו את כל העם.

שאלה: כלומר הבורא, זהו האיחוד?

תשובתי: כן. הרגשת האיחוד או הרגשת הבורא, הן אותו הדבר. בורא, זה לא משהו שקיים מחוצה לנו, אלא אותו כוח של איחוד ואהבה שאנחנו משיגים. לכוח הזה אנחנו קוראים בורא.

מתוך תוכנית טלוויזיה "המשמעות הקבלית של חנוכה", 7.12.2017