זוהר: פרשת מקץ, סעיף פ"ה: בכל מקום שהדין נגזר על ישראל, ואומר משא, כביכול הוא מעמסה על הקב"ה להעניש את ישראל. והוא משא מצד זה ומצד זה. הן אם יענישם והן אם לא יענישם הוא משא עליו כביכול. כי אם לא יענישם ישארו בזוהמת החטא, ואם יענישם הוא מצר כביכול בצרת ישראל. וע"כ כשנאמר בהם משא הוא לרע.
חשוב מאוד להבין שבלתי אפשרי להתקדם ללא גילוי הרצון ליהנות המוסתר בתוכנו במידתו האין-סופית. לכן כאשר הרצון הזה מתגלה לנו כל פעם במקצת, אנחנו מרגישים בעיות ואסונות, הכבדת הלב וכבדות יותר גדולה בעבודה. אבל זה בלתי אפשרי ללא זה, כי הרי התיקון מתבצע מעל לרצון ליהנות, לכן הוא מחוייב להתגלות באופן הזה. דווקא הגילוי שלו, הוא סימן לכך שהנברא כבר מוכן לתיקון. ולכן מגלים לו כל פעם שכבות חדשות ובלתי מתוקנות של הרצון ליהנות שלו, בכדי לתת לו אפשרות לעבוד עליו.
בעיקרון יש לברך על הרע כמו על הטוב. כי הרי אין שום דבר רע – יש רק גילוי של אותו יצר הרע, שכבר היה מוסתר בתוכנו, ועכשיו עם גילוי "הרשעים" האלו – הרצונות האגואיסטיים, ניתן לתקן אותם.