מתחילים תמיד מאפס

שאלה: כיצד עלינו להשתמש בסביבה כדי לבנות כוונה נכונה?

תשובתי: נאמר: "איש את רעהו יעזורו!", דאגה בלב איש צריכה להשפיע על כל האחרים, לעורר את ליבם. זה פועל אפילו ללא מילים, ובמיוחד אם אנחנו יכולים בנוסף לעזור לעצמנו בכך שאנחנו מדברים עם האחרים בצורה מכאנית, אפילו נגד הרצון שלנו ומעוררים זה את זה.

אם אני מתחיל עכשיו לקפוץ, אני בסופו של דבר אשפר את מצב הרוח שלי ואתחיל לשמוח. מתחילים תמיד מאפס, בדיוק מסיבה זו במדרגתנו ניתנה לנו תפיסת מציאות בצורת העולם הזה. בדרך כזו יש לנו הזדמנות להיכנס למצב שבינתיים לא נגיש לנו.

זה מעניק לנו הזדמנות מדהימה להתקדמות. הרי בעולם הרוחני פועלים חוקים נוקשים: אם אתה נמצא במדרגה כלשהי, אתה לא יכול לשנות דבר. אתה חייב להיכנס לאיזה מצב אחר כדי שמשם תשנה את עצמך הנוכחי.

ובזכות העולם הזה אנחנו נכנסים לאיזה מצב שהוא אולי מכאני, אבל מתקדם יותר: יכולים לשיר, לחבק את החבר, לדבר איתו, להתפעל ממנו, כשאנחנו בכלל לא רוצים את זה בפנים. ובזכות המאמצים המכאניים הגשמיים האלו, אנחנו מתחילים להתעורר. אם אנחנו לא היינו נמצאים בגופים הגשמיים, לא הייתה לנו אפשרות כזו. כיצד עוד ניתן לעשות את זה?

לכן העולם הזה הוא חשוב ביותר. מצד אחד, הוא אשליה שקיימת רק בדמיון שלנו, משהו מלאכותי ביותר, הנמצא מחוץ לסולם הרוחני, מחוץ לכל מערכות כוחות הטומאה והקדושה.

ומצד שני, אי אפשר בלעדיו! בכל מדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר, אפילו האחרונה לפני גמר התיקון, אנחנו לא היינו יכולים לעשות כלום אם לא היה את העולם הזה.

לכן קיימים גלגולי נשמות. אנחנו חייבים לחזור לעולם הזה אפילו כשכבר עברנו מחצית הדרך במדרגות הרוחניות. המציאות הארצית הזאת חייבת להתקיים.

אף על פי שזו עדיין שאלה מהי המציאות הזו. יכול מאוד להיות, שעכשיו ניתנה לך אשליה כזו כאילו אתה חי על כדור הארץ עם שבעה מיליארד איש, ביקום גדול – וכל זה המציאות שלך.

וגם אני נמצא בתוכך כחלק ממך שאתה חייב לחבר לעצמך. ויש עוד "אני" שבכלל לא קשור אליך ומרגיש את העולם שלו עם שבעה מיליארד איש, כדור הארץ והכוכבים, וזאת המציאות שלו.

מתוך מאמרו של בעל הסולם, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 27.12.2012

ידיעות קודמות בנושא:
בדיקת תיאום בין שני העולמות
איש את רעהו יעזורו
העולם המדומה הזה