משתחררים מהמותרות

שאלה: ממש בתחילת מימוש התוכנית של החברה האינטגרלית, נצטרך להתגבר בצורה כלשהי על חילוקי דעות שונים. כיצד ניתן לשכנע את האדם שמספיקה לו דירה, נניח בשטח של 40 מ"ר, ולא 150 כמו אצל השכן? אילו טיעונים אפשר למצוא לשם כך?

תשובתי: לפי מידת ההתקדמות שלנו לקראת האינטגרציה, האנשים ישנו את אורח חייהם. כל אדם יזדקק לחדר משלו, על מנת ללמוד ולא להפריע לאחרים. לדעתי, מספיק חדר אחד לכל אדם, פלוס סלון משותף, מטבח, ועוד כמה חדרי עזר נוספים – זהו שטח המחיה הנורמלי. אנחנו נוכל לספק תנאים כאלה לכולם, אם לא נרדוף אחר מותרות אלא נאמץ דווקא את קנה המידה הזה כדוגמא.

אותו הדבר בנוגע למזון. קל מאוד לחשב את כמות המזון הנחוצה לאדם. ייתכן שזה יהיה מבחר כלשהו שמתאים להרגלים שלו: לאום, תרבות, וכן הלאה, אך המגוון יהיה מוגבל: לא יהיו חמישים סוגי נקניק, כמו שאפשר לראות היום בסופרמרקטים. מגוון כזה פשוט אינו נחוץ. כרגע זה פשוט עוזר למישהו להרוויח עליך, וכשלא מדברים על רווח, כל העודפים הללו נעלמים בצורה אוטומטית.

במהלך המשבר אנחנו נראה כיצד מאות מיליוני אנשים נשארים ללא עבודה, וכוח הקנייה ירד משמעותית, בצורה דרסטית, וברור שעקב כך ייעלמו מהמדפים עשרות סוגים מיותרים, מפני שאף אחד לא יקנה אותם. זה יצטמצם בצורה טבעית. אנחנו אפילו לא צריכים לחשוב על זה. העולם יברור באופן טבעי מתוך המותרות את הנחוץ ביותר עבור החיים הנורמליים, לא על חשבון הבריאות.

שאלה: אתה מבין, יש כאן פחד מסוים, מפני שהאנשים שחיו תחת משטר סוציאליסטי נאלצו בסופו של דבר להתמודד עם מחסור גובר, כשהם בזבזו זמן רב כדי להשיג את הנחוץ להם. לכן הם פיתחו סטריאוטיפ כנגד העמידה בתורים.

תשובתי: לא, לא יהיו תורים. לפי דעתי, הכול יהיה מאורגן בצורה של משלוחים עד הבית. אתם תזמינו את מה שנחוץ לכם, וארגון מסוים שעוסק בהפצה, יספק לכם את כל מה שאתם צריכים. כפי שארגונים אחרים יעסקו בשיפוצי דירות ושירותים אחרים.

אלה הם סוגי העבודות שיישארו לאנושות, בנוסף לסוגים מסוימים של תעשיות, חקלאות וכדומה. כלומר, אנחנו נשקיע את כוחנו ואת זמננו במה שבאמת נחוץ.

מתוך שיחה בנושא החינוך האינטגרלי, 12.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
ההרמוניה שאנחנו יוצרים בעצמנו
הנוסחה לחלוקת האמצעים
חבילת מידע על החברה העתידית