משיכה לאחדות

בעולם הכול מבוסס על פעולה הדדית בין שני כוחות: כוח המשיכה וכוח הדחייה. כל חומר הבריאה כפוף לשני הכוחות האלה: גם אם זה גלאקסיות וגם אם זה מיקרו-חלקיקים. באופן כזה באים לידי ביטוי בדרגה שלנו שני הכוחות הרוחניים: האור והכלי, הבורא והנברא.

טבע הבורא זה כוח ההשפעה וטבע הנברא זה כוח הקבלה. מטרת הבריאה היא לרכוש את כוח הבורא ולהשׂיג את מצבו. זה קובע את כל התוכנית: סדר ההתפתחות והשלבים שלה. הבורא ברא אותנו "ללא רשותנו" וצייד אותנו ברצון לקבל בלבד. לתוכו נכלל ניצוץ של רצון להשפיע, וזה בונה שרשרת של מצבים שמהם אנחנו מבינים מה הבורא רוצה מאיתנו. כתוצאה מכך, הנברא נכלל בתהליך במודע ומסייע להתפתחות של עצמו.

כשמתעורר בי הניצוץ של הכוח השני, אני לראשונה מתחיל לתפוס את המתרחש, מתחיל לתהות ולשאול שאלות. הנקודה שהתעוררה, זהו הבורא שבתוכי. היא נותנת לי הזדמנות להיות עצמאי: בהימצאי בין שני הרצונות, אני משווה ביניהם ומחפשׂ אפשרות להיוולד, כדי לנהל בעצמי את הכוחות האלה בדרך אל המטרה.

חופש הבחירה מופיע אצלי, וכעת אני מתחיל לחשוב על משמעות החיים שלי, ולא עד כמה הם ממלאים את האגואיזם שלי. ואז בשׂדה ההכרה שלי נכנס כוח הקשר בין חלקי הבריאה. נקודה, המחממת מבפנים, מתחילה לדחוף אותי לאיחוד.

בתת מודע, מבלי לדעת בעצמם למה, בני אדם עם נקודה שבלב, נמשכים לזה כדי לראות את העולם מושלם. מבלי ליפול למיסטיקה וזרמים מודרניים של ניו-אייג', הם רוצים להבחין ולהשׂיג את המערכת הכללית של הקשר ההדדי של כל חלקי המציאות. זהו הקשר היחיד שאליו הם משתוקקים, וישנם חיים רוחניים. פעולה הדדית אינטגרלית של תאים ואיברים, מולידה חיים של הגוף הכללי והוא מרגיש את עצמו כחי במידה שמחוברים כל חלקיו.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 29.10.2010

ידיעות קודמות בנושא:
קשר – זה חיים
אהבה – ציווי הטבע