קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: עד כמה עמוק אנחנו צריכים להנהיג את מושג ה"משחק" בזמן בניית הדגם של החברה האינטגרלית, ולדחוף את עצמנו מהמושג הזה ברמה חברתית רחבה כדי לפתור בעיות צרות?
תשובתי: אנחנו כל הזמן משחקים. כל החיים שלנו הם באמת משחק.
מבלי שנשחק אנחנו לא נוכל להעריך את העתיד. אנחנו צריכים תחילה לשחק בו. מה גם, שדווקא מי שמשחק יכול לבנות בצורה נכונה דגמים של המצבים העתידיים, שפעם אחת כאילו משחק אותם ובפעם השנייה נכנס לתוכם, מה שנקרא, כבר בצורה בוגרת.
כל זה ממומש באופן הכרתי. בכל מקרה, המשחק מהווה גורם הכרחי של גדילה.
ובמה עוסקים המדענים? האם לא במשחק? זה אותו המשחק, כאשר הם רוצים לבוא לאיזה מצב חדש: להשיג משהו, לראות משהו, לגלות משהו. הם כמו ילדים, מנסים לגלות משהו חדש. אבל כדי לגלות משהו חדש, אתה חייב בצורה כלשהי להציב את עצמך לתוכו, לתאר אותו לעצמך, להכין תבנית, וזהו המשחק. כלומר משחק, זה כאשר אני רוצה להימשך עד לדרגה הבאה שאותה עדיין אני לא מרגיש, אבל שיש לי כלפיה איזה שהם תנאים מוקדמים, לא יותר מזה. ולכן כל גדילה: בתאים חיים, הכרתית, אינסטינקטיבית, בדרגה אנושית או בדרגת כל חומר שמשתנה, כל זה אפשר לכנות "משחק".
תוך כדי התהליך של הסדנאות האינטגרליות נערך משחק הכרתי. אנחנו לוקחים כיוון מדויק, כדי להרגיש מה זאת החברה המיוחדת הזאת, שבה האנשים מרגישים זה את זה כמו את עצמם? "ואהבת לרעך כמוך". מה הכוונה "כמוך"? באיזו צורה אני יכול לבטל את המעטפת האגואיסטית שלי? להכניס בחופשיות את כולם לתוכי, ובעצמי פשוט "לזרום" בכל האחרים? איך יכולה להתקבל כזאת מסה אחידה? אומרים שזו מערכת אנלוגית שבה שהכול מקושר זה בזה. זו למעשה, כבר לא מערכת נוקשה, אלא כמו נוזל הומוגני. היא עד כדי כך מעורבבת בתוכה, שכבר אין לא "אני", לא "אנחנו", לא "הם", שום דבר.
האדם צריך לעבור את כל התחושות הללו. כי בעוברו אותן, מופיע אצלו בהדרגה מכשיר תחושה אחר. מופיעים בו רישומי מידע חדשים אודות התחושות הללו, הוא מתחיל לתמרן איתן בפנים, להעריך, לרשום בתוך עצמו, להניח בתוך הזיכרון שלו. מופיע אצלו עולם פנימי חדש לחלוטין, הוא בונה אותו מתוך התקשורת בקבוצה. מתחילים להופיע בתוכו דגמים של שיתוף פעולה הדדי אחר לגמרי עם בני אדם: יציאה מתוך עצמו, הרגשת "אנחנו" במקום "אני", ואחר כך אפילו לא "אנחנו" אלא משהו אחר. כי "אנחנו" זה בכל זאת סכום, ואילו אינטגרל, זה לא סכום. אינטגרל זו אין סופיות.
כאשר אתם מתאספים יחד לאחד שלם, אתם עולים לתכונה חדשה שאינה קיימת היום בתודעה שלנו. היא יכולה להופיע רק כאשר אנחנו נתאסף יחד. אם כמות מסוימת של אנשים יתאספו יחד ויוכלו ליצור ביניהם כזה איחוד פנימי, כאשר כל אחד ירגיש את איבוד ה"אני" שלו ויישאר רק "אנחנו" ובתוך "אנחנו" יעלו למדרגה הבאה, אז המדרגה הבאה הזאת היא תהיה המימד הבא, אותו העולם האינטגרלי שעליו אנחנו מדברים כל כך הרבה. אבל בעיקרון, דווקא כאן אנחנו יכולים לגעת בו.
כך אצל האדם מופיעים לכך תחילה תנאים מוקדמים, ממרחק רב, כאשר הוא עדיין לא השיג את המצבים האלה, אבל הם כבר נוצרים ברגשות ובשׂכל שלו.
מתוך תוכנית "עולם אינטגרלי. נוסחה של חברה אינטגרלית", 03.07.2012
