משחק במכוניות

שאלה: בסדנה אחד החברים אמר: "כשהייתי קטן שיחקתי במכוניות והן היו עבורי מציאות ולא משחק". מה מפריע לנו לגלות ברגע זה שכל מה שאנחנו עושים זה לא משחק, אלא מציאות?

תשובתי: אם היינו משחקים באמת, אז כבר היינו מגלים את הבורא.

כל המשחק הוא בקבוצה. עד היום לא התאספנו כמו שצריך. עסקנו בעבודת ההכנה המקדימה. הזמן לא עבר לשווא. אנחנו חיכינו גם למצב הכללי, לאווירה הכללית של העולם, וגם להבשלה הפנימית שלנו. הגענו לזה בהדרגה כדי להתחיל לממש אותו באמת בתוך הקבוצה. וקבוצות כאלה ילכו ויתרבו בכל רחבי העולם.

אין שום אפשרות אחרת למימוש, אלא רק בקבוצה קטנה שמורכבת מעשרה אנשים. ואם היא גדולה אז צריך לחלק אותה לעשיריות ואחר כך להתערבב, ולא משנה באיזה סדר. זה לא משנה עם מי אתה יושב, מפני שאתה מוציא החוצה את ה"נקודה שבלב" ולכן לא משנה לך מי יושב לידך. אתה לא שם לב למהות החיצונית של החבר שלך. אתה יכול לא לאהוב אותו בגלל איזה שהן תכונות טבעיות, זה אפילו עוד יותר טוב. אבל יהיה לך קל יותר לבוא במגע עם ה"נקודה שבלב" שלו ולא עם החלק הגשמי שלו.

כך אנחנו צריכים לעבוד, וזה בעצם "משחק במכוניות".

מתוך שיעור מס' 3 מכנס אירופאי, 24.03.2012

ידיעות קודמות בנושא:
במעגל הדוק של חיבוקים
מה הם חיינו? – משחק!
לשחק שאני למטה