מרק ירקות עם כוונה סמיכה

שאלה: כיצד שומרים על כוונה נכונה בזמן העבודה, כדי שזו לא תהיה סתם פעולה מכאנית?

תשובתי: הפעולות חשובות בדיוק כמו הכוונות. פעולה לא יכולה להיות בלי כוונה, וכוונה לא יכולה להיות בלי פעולה. הפעולה היא ההכנה שבלעדיה אי אפשר.

כפי שנאמר "ממעשיך הכרנוך". דרך המעשים אנחנו מכירים את הבורא, מרגישים את הסביבה. אי אפשר בלי זה, כי אנחנו נמצאים בעולם המעשים. הכוונה לא יכולה להיות מנותקת מהפעולה וצריכה לבוא לפניה או אחריה. הם צריכים כל הזמן להתחלף לסירוגין: כוונה, מעשה, כוונה, מעשה, וכולי.

אין שום עדיפות אחד על פני השני. אם אתה נשאר רק בכוונה, שאינה נתמכת על ידי הפעולה, אז אתה כמו מלאך שמרחף באוויר. אם אתה מבצע פעולות ושוכח מהכוונה, אז אתה לא מביא שום תועלת על ידן.

נניח שעכשיו אני אעלה למטבח לבשל מרק בלי שום כוונות. במקרה כזה אני אהיה טבח רגיל. אבל אם אני מבשל מרק בשביל החברים שיאכלו בישיבת החברים, ביחד, נשב, נדבר, נחשוב על גדלות הבורא, אז המרק הופך לאמצעי של קדושה. כי מסביבו אנחנו מתחברים, מתחממים, יכולים להתבטא, להתכלל זה בזה.

המרק הזה הופך לאמצעי להשגת הערבות, הכלי הרוחני. אבל בעצם מה היה בו? מספר ליטרים של מים וירקות שונים? וזה הופך למהות רוחנית!

ואז אתה מפסיק לראות במרכיבים של המרק הזה משהו גשמי. העולם הגשמי נעלם, ופתאום אתה מתחיל לראות בכל הפעולה הזאת בכל מרכיביו כוחות רוחניים. אתה רואה בהם את הרצונות שלך ושל הזולת בתהליך ההכנה והתענוגים הרוחניים שמתלבשים בהם.

העולם הזה מתחיל פתאום להתאדות ולהיעלם. ואתה רואה שזה בכלל לא מרק ולא גופים אלא רק קשרים בין הרצונות. לעולם הזה אין שום בסיס אמיתי. עכשיו בינתיים אנחנו רואים כך את העולם, כי אין לנו חושים אחרים. אבל אחר כך אנחנו נגלה שאלה לא היו הידיים שלנו, אלא אנחנו עבדנו עם הרצונות בתוך מים, חתיכות בשר ותפוח אדמה.

כל מרכיבי המרק היו מילויים, רצונות וכוונות. אנחנו קיבצנו את כל זה יחד והכנו, בישלנו ביחד, כדי להתחבר סביב המילוי הזה בדרגה הראשונה ולעלות למילוי בדרגה השנייה וכן הלאה. אנחנו מפסיקים לראות תמונה גשמית, כי העולם הזה מתחיל להיראות בבירור שהוא רק אשליה.

הפעולה והכוונה מחוברות ביחד ואסור למחוק לא את זה ולא את זה. כלומר, אתה פועל בצורה שקולה בכל דבר, באותה המידה שהפעולה הזאת יכולה להביא לחיבור, לדבקות, לחשיבות המטרה, לקרב אותך לחברים ואת החברים אליך. כלומר, עד כמה שזה יכול ללכד בינינו ולחבר אותנו ללב אחד.

אסור לזלזל בפעולות, כי רק דרכן אנחנו יכולים לבטא את חשיבות הכוונה שלי.

מתוך שיעור על פי המאמר "עיקר לרצות רק להשפיע" מתוך ספר "שמעתי", 19.11.2013

ידיעות קודמות בנושא:
פעולה ללא כוונה
כוונה: ציור בצבעי שמן
הכוונה קובעת את המעשה