קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
תוך כדי התהליך של הדיונים האינטגרליים, זה לא משנה עד כמה אתם צודקים או לא. בשבילי זה פשוט אמצעי "לצאת מתוך עצמי" ולהתלבש באחד, בשני, בשלישי. באופן כזה, אני מתחיל להבין איך אפשר להרגיש את האחרים מתוך עצמי. כי אנחנו צריכים להשיג מצב, שבו נתחיל להרגיש את הדעה הכללית, את הרצון הכללי, את השׂכל הכללי. מה גם, שזה לא משנה עד כמה התשובות של האחרים הן נכונות או לא, כי במעגל התאספו בסך הכול עשרה אגואיסטים קטנים.
האנשים בקבוצה יכולים להיות בדרגות התפתחות שונות, והתשובות שלהם מגוחכות לגמרי. אבל זה לא משנה לי. אני לא מתכוון להיות "חכמולוג". אני עובד על כך, כדי לעלות מעל לשׂכל שלי. לכן תשובתו של כל אחד מעניינת אותי רק באותו המובן שאני נכלל בו, מקבל אותו, אני מוכן להיות יחד עם החבר בתשובה שלו, לצאת מעצמי, כאילו שאני מתלבש בתוכו.
בשבילי חשובה הפעולה עצמה, כי תוך כדי התהליך של הדו-שיח נולדת האפשרות לרכישת חיישן חדש, חוש קולקטיבי חדש, כאשר אני מרגיש ובודק הכול לא בתוכי, לא בתוך האגו שלי. אני רוכש יציאה מתוך העולם המבודד הפנימי.
בסופו של דבר אני מתחיל להרגיש את עצמי כנכלל באחרים. בשבילי חשוב להחזיק במצב הכללי הזה, בקשר ההדדי המשותף שלנו, במה שנולד בינינו, ברצון ובשׂכל הכלליים המשותפים. מה גם, שהרצון המשותף והשׂכל המשותף הרבה פעמים פועלים הדדית בינינו כך, שבסופו של דבר מופיע משהו שאנחנו יכולים לכנותו "מרכז הקבוצה".
מרכז הקבוצה, זוהי דמות של האדם האינטגרלי, שמורכבת מלב (רצונות) אחד, ומשׂכל (מחשבות) אחד.
מתוך שיחה מס' 3 עם ואלריה, חצ'טוריאן, 27.11.2012
ידיעות קודמות בנושא:
לראות בעיניים של אהבה
הפגישה נקבעה במרכז הקבוצה
מרכז הקבוצה זה מקום התיקון
