דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / מרירות של דרך לא גמורה

מרירות של דרך לא גמורה

בעל הסולם, מאמר "מהות הדת ומטרתה":

"כל שהפירי יותר מתוק בסופה, היא נמצאת יותר מרה ויותר מגונה, במצבים הקודמים של סדר התפתחותה.

וכן במין החי והמדבר. כי הבהמה, אשר דעתה מועטת בסוף גידולה, איננה לקויה כל כך בדרך התפתחותה. בניגוד לאדם, שדעתו מרובה בגמר גידולו, ולקוי ביותר בדרך התפתחותו. כי "עגל בן יומו קרי שור". כלומר, שיש לו כח ושכל השמירה, לעמוד על רגליו, ולטייל אנה ואנה, ולהשמר מפגע רע, הנמצא על דרכו.

מה שאין כן האדם בן יומו, שהוא מוטל לעצמו, כמו נטול חושים.

והנה נתבאר היטב, דרכי השגחתו ית', בעולמנו, שהיא בחינת השגחה מטרתית בלבד, שאין מדת הטוב ניכרת בה כלל, מקודם ביאתה של הבריה להנקודה הסופית שבה, לגמר צורתה ובישולה.

ואדרבה, דרכה להתעטף תמיד במעטפה של קלקולים, כלפי המסתכלים.

הרי לעיניך, שהשי"ת משפיע לבריותיו, תמיד רק טוב בלבד. אלא, שהטוב הזה, מושגח הימנו ית', בדרך השגחה מטרתית."

קודם כל, צריך להיות ברור לנו, שאנחנו נמצאים בתהליך של התפתחות. זה מה שאנחנו רואים בעולם.

וחוץ מזה, ברור לנו, שאף על פי שההתפתחות שלנו מובילה למצבים טובים יותר, השלבים שלה תמיד מלווים בצרות ובעיות, שהן למעשה מעוררות אותנו להתפתח. אנו רואים את זה גם בדומם, בצומח ובחי.

מה רק לא מתרחש בדרך: לחצים למיניהם מכל הצדדים, הפרעות, אכזבות, דאגות… אבל בכל זאת, דווקא בצורה כזאת מתבצע תהליך ההתפתחות. בעל הסולם נותן דוגמה של פרי, שבתחילה הוא מר ובסוף בישולו הוא מתוק, וכך גם האדם, שנולד נטול כוחות ומוח ואחר כך בסוף גדל מעל לעולם החי.

זה מצביע על כך, שהשלבים שאנחנו עוברים בדרך של ההתפתחות, הם הפוכים לֵמה שמחכה לנו בסוף השגת מטרת ההתפתחות. לכן בעל הסולם כותב, שאין חכם כבעל ניסיון. והחכם הזה בעל הניסיון, יכול להיות רק מקובל שכבר עבר את כל שלבי ההתפתחות האלו והשיג את סיומם. רק אנשים כאלה מסוגלים לספר לנו על כל מה שקורה בדרך.

מכאן מובנת התשובה לשאלת המפתח על ההתפתחות שלנו: מאיפה אנחנו יכולים לדעת שהבורא הוא הטוב המוחלט? כי הוא קדמון לכל דבר, ולכן אינו זקוק לאף אחד שישלים אותו. במקרה כזה, אם הוא משגיח ומנהל את העולם ועושה הכול, אם אין עוד מלבדו, אז איך יכול להיות שאנחנו סובלים? למה כל הבריות וכל העולם סובלים, אף שהבורא משפיע כל טוב?

והתשובה היא, שאנחנו נמצאים תחת השגחה מטרתית, שהיא מקדמת אותנו אל המטרה דווקא על ידי ייסורים, מפני שאחרת אנחנו לא מסוגלים להתקדם קדימה. וכאשר אנחנו נגיע למטרה, אז אנחנו נגיע למצב הטוב, שמושג דווקא בסוף, ולא בהתחלה ולא באמצע הדרך.

יתרה מזה, השלבים של הדרך הזאת, להיפך, באים לבלבל ולרמות אותנו, בכך שמסתירים את התוצאה הסופית.

מתוך שיעור על המאמר "מהות הדת ומטרתה" של בעל הסולם, 29.10.2013

ידיעות קודמות בנושא:
הבורא הוא הטוב המוחלט
מרדף אחר חזיון תעתועים
התלונות על הבורא

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/nvwm5

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest