מרוץ אחר הנצח

שאלה: מהצד נראה, שאנו מעורבים במירוץ מטורף אחר חיבור, אהבה והשפעה. בעצם, למה אנחנו מצפים בתמורה? כיצד אפשר לתאר לעצמנו את השכר?

תשובתי: עבור המאמצים האלה אני אקבל את הנשמה.

או שאני חי ומת כמו בהמה, עם הבדל אחד, שאני לא מסיים את חיי כטרף של חיית פרא, אלא נרקב באדמה, או שאני רוכש נשמה וחי חיי נצח. ולא אחרי המוות והסתלקות הגוף הבהמי, אלא ממש עכשיו בחיים בעולם הזה.

למשל, צמחים אינם מרגישים את מה שמרגישים בעלי החיים. הקיום של בעלי החיים הרבה יותר עשיר מהקיום של הצמחים. ובדיוק כך, "בהמה על שתי רגליים" אינה מבינה שבסופו של דבר היא חיה חיים גופניים, אף שהייתה יכולה לרכוש נצח.

לא ניתן להסביר שחיי הנצח בלתי מוגבלים. אני לא מוגבל על ידי הגוף שלי, לא על ידי הרצונות שלי, לא על ידי הזמן ולא על ידי התנועות, לא מוגבל בשום דבר. אני מתעלה מעל כל המגבלות האלה, יוצא מתוך הגבולות שלי.

כיצד? פשוט מאוד. עבורי הכול מוכן. שברו דבר שלם לחלקים. כל אחד, מתוך החלקים האלה מרגיש את גבולותיו, עד כמה הוא מגודר. אבל אם הוא רוצה לצאת משם הוא יכול לעשות זאת, והיציאה מתוך הגבולות היא חיבור עם האחרים.

אני הולך נגד הרצון הבהמי שלי, מעליו אני רוכש רצון אנושי, אלוקי, כלומר, אני רוכש "כלי" חדש. בו אני חי ובו אני מרגיש את החיים הבלתי מוגבלים. אין להם גבול שנקבע על ידי זמן ומרחב, אין את "האני" הנוכחי שלי. מפני שהעולם הרוחני זה בכלל לא "אני". שם מתחרים על החיבור הגדול ביותר, על ההשפעה הגדולה ביותר שמובילה למימדים בלתי מוגבלים, אין סופיים.

כולם חייבים להגיע לזה. לא ניתן להסתפק בפחות מזה. מטרת הבריאה מחייבת אותנו לכך, תוכנית הבריאה, המשבר הנוכחי, כל החיים שלנו. והבעיה היא רק כיצד לארגן זאת? כל הכוחות הדרושים עומדים הכן בהמתנה, אז תנצל אותם. אבל אנחנו לא רוצים למשוך אותם למימוש.

ובכל זאת, את מה שלא עושה השכל, עושה הזמן. לכן, עדיין לא הכול אבוד, ומכל "בהמה" יכול לצאת אדם.

מתוך שיעור על פי מאמרו של בעל הסולם, "הערבות", 05.05.2013

ידיעות קודמות בנושא:
בבית הסוהר של האגו העצמי
נשמה אחת לכולם
איך לרכוש את הנשמה שלך?