קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
איפה אפשר למצוא חסרונות רוחניים לאהבה והשפעה? הם אינם נמצאים בעולם הרחב הזה, אלא רק בקבוצה, בספרי הקבלה, באמצעים השייכים להתקדמות הרוחנית. באופן כזה, אני מקצר לעצמי את הדרך גם בכמות וגם באיכות: הולך קדימה ודואג בעצמי להיווצרות "כלים" חדשים. זה נקרא "דרך אחישנה", שבה אני בעצמי בונה את החסרונות שלי, את ההשתוקקות שלי ממרכיבים נכונים, וכך מיישם את המטרה.
לעומת זאת, על ידי התקדמות "בדרך בעיתו" אני אצטרך לצבור במשך זמן רב חסרון על ידי זה שאני מברר למה בדיוק זה צריך להיות ובאילו אמצעים אפשר לממש אותו. אני חייב לדעת את כל האופי והצורה שלו, בזמן שאין לי השתוקקות ואני נמצא במצב של ירידה, לא מרגיש שום משיכה לרוחניות. כך זה יימשך, עד שיתחילו ליפול עליי כל מיני בעיות דרך מקורות חיצוניים וידחפו אותי על ידי ייסורים. כי רק בצורה כזאת אפשר להשפיע עליי, מפני שאני נמצא בניתוק מהרוחניות.
אני מקבל ירידה ומרגיש חושך רוחני, ואז נעלם לי הקשר עם הקבוצה, עם המורה, עם המקור. יכול להיות, שאני אפילו לא מרגיש את החושך הזה, אלא סתם פועל בצורה אוטומטית, כמו בהמה, כתמול שלשום. במצב כזה אפשר לעורר אותי רק על ידי ייסורים ולכן שולחים לי איזו צרה בחיים הקשורה למשפחה, פרנסה, בריאות.
אז אני מתחיל להתרוצץ כדי לסדר את הבעיות, אבל אם אני לא קשור לקבוצה ולמורה, אז אני יכול להעביר את כל החיים במאבק האין סופי הזה. אך אם אני מארגן לעצמי כזה קשר: מגיע בצורה סדירה לשיעורים, לישיבות החברים, משתתף בפעולות ההפצה שהקבוצה עושה, אז אני מתחיל לקבל איך שהוא התעוררות נכונה מ"האור המקיף" ומבין שאלה לא בעיות חיצוניות אלא באות מההנהגה העליונה. הכול מגיע מאותו המקור: כל הבלבולים שבחיים, כל האי נעימויות נובעים רק מזה, שלא חידדתי מספיק את הקשר שלי עם המטרה הסופית ולא חיפשתי אותה בעצמי.
אני חייב לסדר את החיים שלי כך, כדי להתנהג כזקן שהולך כפוף וכל הזמן מחפש, כאילו שאיבד משהו. כך צריך ללכת ולהסתכל מתחת לרגליים, האם אבד לי משהו או לא: האם אני יכול להעמיק ולהפוך ליותר מורכב את אותו החיסרון שאני עומד עליו ושמפעיל אותי.
כי כל דרגה נבנית על הקודמת, רק שהתפיסה שלנו עולה ומתחדדת פי עשרה ברגישות הכלים, בבירור הכלים. אם למשל, במדרגה הקודמת אני הבחנתי במאה אבחנות שונות, אז במדרגה הבאה אני מבחין פי עשרה יותר, כלומר אלף אבחנות, ובדרגה הבאה, כבר עשרת אלפים אבחנות. זה אותו הרצון, רק שהוא נעשה יותר ויותר משובח, מורכב. אני פתאום מזהה בו פרטים בקנה מידה ובתפיסה גדולים יותר ואבחנות רבות יותר.
ההתפתחות נעשית לפי הכפלת מספר האבחנות ולא בעוצמה. עוצמה ברוחניות נקבעת במספר האבחנות שאנחנו יכולים להבחין בכל תפיסה, בכל הרגשה והבנה. דווקא בזה תלויה ההתקדמות. העיקר, זה כל הזמן להיות מחובר לעבודה מעשית, ללימודים, לפעולות שמעוררות בי דחף לחפש אבחנות רוחניות, ערכים רוחניים יותר ויותר נעלים. ועל ידי גישה כזאת, אני אעבור מ"דרך בעיתו" ל"דרך אחישנה", לזירוז הזמן. אז אני לא אצטרך לבזבז את החיים שלי בכל מיני תקוות שווא, אלא אני אתקדם בצורה מהירה וקלה.
ידיעות קודמות בנושא:
בואו נעלה ללא ירידות
אל תירדם מאחורי ההגה
שימו לב שלא תפלו
