מעשים מובילים לאהבה

שאלה: כיצד עליי לבדוק את הכוונה שלי, שאינני מרמה את עצמי ועושה הכול למען ההתקדמות שלי?

תשובתי: כאשר האדם מתחיל את ההתפתחות הרוחנית שלו, יש לו רק כוונה "למען עצמי". ורק תחת השפעת האור העליון הבלתי נראה, הוא מתחיל להרגיש בתוכו שינויים, כוונה "למען הזולת". זה בא מהאור, וכדי שזה יתרחש האדם חייב לעשות פעולות שאותן הוא מסוגל לבצע:

זה נקרא "מחצית השקל" שאותו אנחנו חייבים להשקיע, ואת החצי השני ייתן הבורא. להשקיע, להשקיע ולהשקיע: בלימוד, באיחוד, בהפצה. קודם כל הוא המעשה, אף אחד לא יכול לטעון אם הוא היה או לא, זה מציאותי וזה בכוחך. עשה רשימה של פעולותיך, לא בהכרח פיזיות: מה עשית, מה העברת מהרצון שלך לזולת. את הפעולות תכוון לקבוצה או לבורא, בזה שאתה מכוון ומפנה אליהם את פעולותיך, אתה משקיע בהם.

זה דומה למצב שבו אתה מאמץ ילד, משקיע בו והוא הופך להיות יותר קרוב אליך מאשר הילד שלך ממש. בילד שלך אתה לא ממש משקיע, מאחר ואתה יודע שיש ביניכם קשר טבעי גם כך. אך בילד המאומץ אתה משקיע יותר, מאחר ואתה פוחד שהקשר ביניכם לא מספיק חזק. אתה רוצה לקשור את עצמך אליו, ושהוא יהיה קשור אליך, לכן אתה משקיע בו. באופן כזה ילדים מאומצים הופכים להיות יקרים יותר מהילדים הביולוגיים שלך. מאחר ובפנים קיים הפחד שהוא לא באמת שלך, אנחנו רואים עד כמה הפחד הפנימי הזה חשוב, כדי לגלות את האהבה על הבסיס הזה.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 22.07.2010

רשומות קודמות בנושא:
האהבה צומחת מהיראה
אדם המאמץ את הבורא