מענף לשורש

בעל הסולם, מאמר "מהותה של חכמת הקבלה":

"כן הוא בעולמות, אשר כל עולם תחתון, נחתם מהעולם העליון ממנו. ועל כן, כל הצורות, שיש בעולם העליון, בכל כמותם ואיכותם, נעתקים במלואם, ובאים גם בעולם התחתון. באופן, שאין לך פרט של מציאות, או של מקרי המציאות, המצוי בעולם התחתון, שלא תמצא דוגמתו, בעולם העליון הימנו, בצורה שוה כמו ב' טיפות של מים.

ונקראים "שורש וענף". כלומר , שאותו הפרט, הנמצא בעולם התחתון, נבחן לבחינה של ענף, בערך הדוגמה שלה, המצוי ועומד בעולם העליון, שהוא שורשו של הפרט התחתון. מפני שמשם נחתם, ונתהוה, פרט ההוא, בעולם התחתון."

העולם הזה (צבע צהוב בשרטוט), עם כל הטבע הדומם, הצומח, החי והמדבר שלו, מהווה את החוליה האחרונה בשרשרת העולמות. הוא ענף ומעליו נמצא עולם של שורשים (צבע אדום בשרטוט), שגם הוא בעצמו ענף כלפי עולם עליון יותר, שהוא השורש של שניהם (צבע ירוק בשרטוט).

כמובן, שיש למעשה הרבה יותר עולמות, אך בשרטוט הזה אנחנו נסתפק בשלושה. והם אינם נבדלים בכמות הפריטים, להיפך, החלקים והתופעות שבהם זהים. כי יש לנו עסק עם מציאות יחידה, שהתחלקה לכל מיני רמות שונות אך ורק בתוך התפיסה שלנו וכלפינו.

ולכן, בסיכומו של דבר, אנחנו צריכים לחבר את כל העולמות בתוך ההרגשה שלנו. לשם כך, בתור אחד מהאמצעים, אנחנו משתמשים בשפה אחת – "שפת הענפים". המקובלים משתמשים בשמות שנלקחו מהעולם הזה, מפני שעבורנו הם מלובשים בהרגשות – כאן אנחנו מכירים אותם, מרגישים אותם, ממציאים אותם. אפילו שלמעשה הם נקבעו על ידי הטבע שלנו, ובכל זאת שייכים לתפיסת העולם שבה אנחנו נמצאים, ונובעים מהרגשה ממשית. ואת השמות האלה המקובלים משייכים ל"שורשים".

הכול משתלשל מלמעלה, דרך כל ה"עולמות", עד שזה מתלבש ברגשות ששייכים ל"שמות". הם כולם, בוודאי מקושרים עם שרשרת של ה"שורשים העליונים", שנמשכת עד לאור עצמו שהוא המקור להכול. כל התופעות באות אלינו לפי השרשרת הזאת של "ענפים" ו"שורשים", ואנחנו קוראים להם באותם השמות שנקבעו להם בעולם הזה, בכך שחדרו לחלוטין לתודעה ולהרגשה.

כשאני שומע את המילה "כוס", אני יודע בדיוק על מה מדובר. וכך זה ייקרא בהתאם לתופעה הרוחנית התואמת. אפילו שהיא לא שמרה, לא את החומר ולא את הצורה של הכוס, המהות של המושג הזה, בכל מקרה, נשארת, מפני שהיא לא משתנה בכל המדרגות.

אין לנו אפשרות אחרת לתת הגדרות. באופן כזה, חכמת הקבלה משתמשת בשפה מדויקת ומתבססת על השורשים העליונים הקבועים, על המערכת שכל הזמן נמצאת באותו המצב. במידת ההתפתחות, משתנים בעינינו רק הקשרים בין החלקים שלה, אבל לא החלקים עצמם. ולכן חכמת הקבלה נקראת "חכמת האמת": מה שנאמר בשפה שלה, זה תמיד אמת. כי אנחנו לא יכולים לשנות את הסדר של ה"ענפים" וה"שורשים" או את היחס ביניהם, משתנה רק התפיסה שלנו.

ודאי שהשימוש ב"שפת הענפים" גורר אחריו המון תוצאות. במיוחד, הודות לה ספרי המקובלים יכולים להוביל אותנו לעלייה למדרגות העליונות, הודות לה אנחנו יכולים לערוך כל מיני מחקרים וכולי.

מתוך שיעור על המאמר "מהותה של חכמת הקבלה" של בעל הסולם, 15.06.2012

ידיעות קודמות בנושא:
המילה שמושכת למעלה
"שפת הענפים" שמחברת בין העולמות
לראות שורשים עליונים דרך הענפים