קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו
חלק ב – כתבי בעל הסולם, פתיחה לפירוש הסולם, אות כב
נושא: כל השינויים הם ברצון, ולא באור (13:15)
בערך עצמם, נבחנים כל העולמות לאחדות הפשוט, ואין שינוי באלוקות, שהוא סוד: אני הוי"ה לא שניתי. ובאלוקות לא שייך ספירות ובחינות. ואפילו הכינויים הזכים ביותר, אינם מכנים את האור כשהוא לעצמו, כי הזה בחינת עצמותו שאין בו שום השגה. אלא כל הספירות וההבחנות, המדובר בהם הוא רק ממה שאדם משיג בו.
(בעל הסולם, שמעתי, ג', עניין ההשגה הרוחנית)
אין אנחנו יכולים להשיג שום מציאות כפי שהיא לעצמה, אלא הכול אנו משיגים רק לפי הרגשותינו. והמציאות, איך שהיא לפי עצמה לא מעניינת אותנו כלל. לכן התורה, כשלעצמה, אין אנו משיגים כלל, רק אנו משיגים הרגשות שלנו. וכל ההתפעלות שלנו היא רק לפי הרגשותינו.
בעל הסולם, שמעתי, ס"ו, עניין מתן תורה
איך מבחינים חכמי הקבלה באורות, אשר כל החכמה מלאה מהבחנותיהם?
אכן אין הבחנות אלו אמורים בעצם האורות, זולת בהתפעלות הכלי שהוא הכוח, שהוא מתפעל מסיבת פגישת האור בו.
חלק ג – כתבי בעל הסולם, הקדמה לתע"ס, אות ט
נושא: אין לנו השגה ותפיסה כלל בשום חומר, אלא רק היכרות של פעולות, מתוך פגישת החושים שלנו עמהם, אף על פי שאין לנו שום תפיסה בעצם הנושא עצמו (20:00)
כמו שבהבורא ית' אין שום תפיסה והשגה כלל וכלל, ממש בשיעור הזה אין שום השגה בבחינה העצמית שבכל נבראיו, ואפי' את הגשמיים שאנו מגששים בידינו, באופן אשר כל ההיכרות שלנו עם חברינו וקרובינו שבעולם המעשה שלפנינו, אינו יותר, רק "היכרות של פעולות", המתפעלים ונולדים מתוך שיתוף של פגישת החושים שלנו עמהם, שאלה נותנים לנו סיפוק גמור, אע"פ שאין לנו שום תפיסה בעצם הנושא. ועוד יותר מזה, כי אפילו בעצמות עצמך גם כן אין לך שום תפיסה והשגה בו, וכל מה שידוע לך מעצמותך עצמך אינו יותר, אלא מהלך של פעולות הנמשכות מעצמותך.
(בעל הסולם, מהותה של חכמת הקבלה)
אין למחשבה תפיסה כלל במהות. ולא עוד, אלא אפילו מהותנו עצמנו לא נודע לנו מה היא. כי אני מרגיש ויודע, שאני תופס מקום בעולם, ואני מוצק, ואני חם, ואני חושב, וכדומה, מגילוי פעולות מהותי. אבל אם תשאלני: מה מהותי עצמי, שכל אלו הגילוים נמשכים ממנו? – איני יודע מה להשיב לך. הרי שההשגחה מנעה ממנו השגת כל מהות. ואנו משיגים רק גילויים ודימויים של פעולות, המתגלות מהמהותים.
(בעל הסולם, מבוא לספר הזוהר, י"ב)
מהות האיש, כשהוא לעצמו בלי החומר, אין לנו תפיסה בו כלל. כי ה' החושים והדמיון שלנו לא יציעו לנו אלא גילוי פעולות של המהות, ולא כלום בעצם המהות. כי למשל:
חוש הראיה – מציע לנו רק צללים מן המהות הנראית, בערך התרשמותם מול האור.
וחוש השמיעה – הוא רק כוח הכאה של איזה מהות באוויר. ואוויר הנדחה מכוחו, מכה על התוף שבאוזנינו. ואנו שומעים, שיש איזה מהות בקרבתנו.
וחוש הריח – הוא רק אוויר יוצא מהמהות ומכה על עצבי הריח שלנו, ואנו מריחים.
וחוש הטעם – הוא רק תולדה מנגיעת איזה מהות בעצבי הטעם שלנו.
הרי שכל ד' החושים האלו אינם מציעים לנו רק גילויים של הפעולות המסובבות מאיזו מהות, ולא כלום מן מהות עצמה.
ואפילו חוש המישוש, שהוא החזק מהחושים, המבדיל בין חם לקר ובין מוצק לרך, הרי כל אלו אינם אלא גילוי פעולות שבתוך המהות, והמה רק מקרים של המהות. כי החם אפשר לקררו, והקר אפשר לחממו, והמוצק אפשר להפוך במלאכת הכימיה לנוזלים, והנוזלים לאווירים, דהיינו רק גזים, שכבר פקע לגמרי ממנו כל הבחן מה' החושים. ועכ"ז עוד המהות קיימת בו, שהרי אתה יכול שוב להפך את האווירים לנוזלים והנוזלים למוצק.
הרי בעליל לעיניך, שה' החושים לא יגלו לנו שום מהות, אלא רק מקרים וגילוי פעולות מן המהות. ונודע, שכל מה שאינו בא אלינו במוחש אינו בא גם בדמיון שלנו. ומה שלא יבוא בדמיון, לא יבוא לעולם במחשבה. ואין לנו דרך איך להשכיל אותו.
(בעל הסולם, מבוא לספר הזוהר, י"ב)
נושא: הגדרה ל – "לא לשמה" (36:35)
ענין העסק בתורה ומצות שלא לשמה, הפירוש, שהוא מאמין בה' ובתורה ובשכר ועונש, והוא עוסק בתורה מחמת שה' יתברך צוה לעסוק, אבל משתף הנאת עצמו עם עשיית הנחת רוח ליוצרו.
נושא: רק המאור שבתורה מסוגל להחזיר את האדם למוטב (42:50)
"תורה" הכוונה למאור המלובש בתורה. כלומר, מה שאמרו חז"ל, בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין, הכוונה להמאור שבה, כי המאור שבתורה מחזירו למוטב.
האדם, הנולד עם הרצון לקבל, ורוצה לתקן אותו בעמ"נ להשפיע, וכידוע שזהו נגד הטבע, רק עצה אחת ניתן לו, שרק ע"י מאור התורה יכול להפוך אותו, שיהיה בעמ"נ להשפיע.
התורה, שאנו עוסקים בה, הוא בכדי להגיע להכניע את היצר הרע. כלומר, ולהגיע לידי דביקות בה', שכל מעשיו יהיו אך ורק בעל מנת להשפיע. זאת אומרת, בכוחות עצמו אין לאדם שום מציאות, שיהיה בידו כוח ללכת נגד הטבע. כי עניין מוחא וליבא, מה שהאדם צריך להשתלם בהם, הוא מוכרח לקבל סיוע. והסיוע הוא על ידי התורה. כמו שאמרו חז"ל, בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין. שמתוך שמתעסקים בה, המאור שבה מחזירם למוטב.
היות שהאדם נברא עם רצון לקבל הנאה לעצמו, המכונה רצון לקבל לתועלת עצמו. ואומרים להאדם, שהוא צריך לבטל את הרצון לקבל הזה, וצריך לרכוש כלי חדש, המכונה רצון להשפיע. אז לא כל אדם זוכה לזה, היינו שיוכל לרכוש את הכלים האלו, המתאימים שישרה בתוכם אור עליון.
ובכדי שהאדם יוכל להגיע לידי רצון להשפיע, אמרו חז"ל (קידושין ל'): בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין. שדווקא ע"י התורה הוא יכול להגיע לכלים דהשפעה.
(רב"ש, שלבי הסולם, חשיבותה של האמונה, שנוהגת תמיד)
חלק ד – כתבי רב"ש, כרך א, מה נותן לנו הכלל של "ואהבת לרעך"
נושא: מדוע הבורא נסתר מהאדם? (07:30)
הטעם של הסתרת הפנים מהבריות, שהיא בכוונה גדולה, כדי ליתן מקום לבני אדם להתייגע, ולעסוק בעבודתו ית', בתורה ומצוות, מבחינת בחירה. כי אז עולה נחת הרוח לפני המקום מעבודתם בתורתו ומצוותיו, ביותר מהנחת רוח שלו מהמלאכים של מעלה, שאין להם בחירה, אלא שמוכרחים בשליחותם, כנודע.
(בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, פ')
בכדי שהנבראים יוכלו לקבל את הטוב ועונג, ושלא תהיה בעת קבלת התענוג בחינת בושה, לכן נעשה על זה תיקון. והתיקון הוא צמצום והסתר על אור עליון. כלומר, שמטרם שהאדם מקבל את התיקון על הרצון לקבל, שהוא בעל מנת להשפיע, אינו ניכר שום גילוי על אור עליון. והמצוות, שאנו מקיימים, שאנו היינו צריכים לטעום טעם של טוב ועונג, אין אנו יכולים להרגיש את הטעם הזה מטעם הנ"ל, שלא תהיה בחינת בושה בעת קבלת התענוג, שבגלל זה נעשה תיקון, המכונה שצריכים לכוון בעל מנת להשפיע בעת קבלת התענוג, אחרת שורה על המעשים בחינת העלם והסתר.
(רב"ש, שלבי הסולם, מהו קדושה וטהרה בעבודה)
נושא: מיעוט רבים שנים (11:05)
צריכים לדעת "כי מיעוט רבים שנים". זאת אומרת, אם שני חברים יושבים ביחד, וחושבים, איך להגדיל את חשיבות של הבורא, כבר יש להם כח לקבל התחזקות על גדלות ה' בבחינת אתערותא דלתתא, שעל המעשה זו באה אח"כ התעוררות מלמעלה, שהם מתחילים קצת להרגיש את גדלות ה'.
(כתבי רב"ש, כרך א', מאמר – "סדר ישיבת התועדות")
נושא: מאהבת הבריות ל- אהבת ה' (21:30)
ודע, שהמצות שבין אדם לחברו הן קודמות למצות שבין אדם למקום, כי ההשפעה לחברו מביאתהו להשפיע למקום.
יש לנו להבין את מהותה של אהבת ה', מתוך מדות האהבה, שהאדם נוהג בהן כלפי חברו, אשר בהכרח גם אהבת ה' מושפעת במדות אלו, כי מתחילה לא הוטבעו באדם אלא לשמו.
(בעל הסולם, הקדמה לתע"ס, אות סט, ע"מ 786)
הרגש התפעלות, המגיע לאדם בעסק המצות בין אדם למקום, הוא שוה לגמרי עם הרגש ההתפעלות, המגיע לו בעת עסק המצות שבין אדם לחבירו.
כי כל המצות מחויב לעשותם לשמה, בלי שום תקוה של אהבה עצמית. כלומר, שאין שום הארה ותקוה חוזרת אליו, על ידי טרחתו זו, מתשלום גמול או כבוד וכדומה. אשר כאן, בנקודה הגבוה הזאת, מתחברים אהבת ה' ואהבת חבירו לאחת ממש.
(בעל הסולם, מאמר הערבות, אות כב)
נושא: בבירור כלפי הבורא יכול האדם לרמות את עצמו. לעומת זאת בבירור כלפי הקבוצה, הדבר פרוש תמיד לנגד עיניו, ולכן הוא שמור מטעויות (30:20)
יש לדעת, כי באהבת חברים יש מעלה, שאין האדם יכול לרמות את עצמו, ולומר שהוא אוהב את החברה, אם הוא באמת לא אוהב אותם. כי כאן ניתן לתת לעצמו ביקורת, אם הוא באמת יש לו אהבת חברים או לא. מה שאין כן באהבת ה', אין אדם יכול לעשות ביקורת על עצמו, אם כוונתו אהבת ה'.
אותו חלק התורה הנוהג בין אדם לחברו, הוא היותר מסוגל להביא את האדם למטרה הנרצית, משום שהעבודה במצוות שבין אדם למקום ית' היא קבועה ומסוימת ואין לה תובעים והאדם מתרגל אליה בנקל. וכל שעושה מחמת הרגל, כבר אינו מסוגל להביא לו תועלת, כנודע. משא"כ חלק המצוות שבין אדם לחברו הוא בלתי קבוע ובלתי מסוים, והתובעים מסבבים אותו בכל אשר יפנה, וע"כ סגולתם יותר בטוחה ומטרתם יותר קרובה.
(בעל הסולם, מתן תורה, י"ד)
