קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו
חלק א – כתבי רב"ש, כרך א, מאמר ענין השפעה
נושא: אין האדם יכול לעשות שום תנועה, אם היא לא לתועלת עצמו (04:30)
ונודע זה לחכמי הטבע, אשר אפילו תנועה הקטנה ביותר, לא יניע האדם בלי מוטיב-פאואר, כלומר, מבלי להטיב מה את עצמו. למשל, כשאדם מטלטל את ידו מהכסא אל השלחן, הוא משום, שנדמה לו, שבהניח ידו על השלחן, יהנה ביותר. ואם לא היה נדמה לו כזה, היה עוזב את ידו על הכסא, בכל שבעים שנותיו, מבלי להניעה ממקומה. ואין צריך לומר לטרחא גדולה.
אין אדם יכול לעשות תנועה, בלי שום תועלת לעצמו. כמו המכונה, שאינה יכולה לעבוד, בלי חומר דלק. ואם לא יהיה שום תועלת לעצמו, אלא רק לנ"ר ליוצרו, אין לו חומר דלק לעבודה.
נושא: רק סביבה נכונה מסוגלת להשפיע על האדם את חשיבות ערך ההשפעה על פני הקבלה לתועלת עצמו (07:20)
יש חרות לרצון לבחור מלכתחילה בסביבה כזו, בספרים ומדריכים כאלו, שמשפיעים לו שכליות טובות. ואם לא יעשה זאת, אלא מוכן לבוא בכל סביבה המזדמנת לפניו, ולקרוא בכל ספר שמזדמן לפניו, שמשום זה ודאי יפול בסביבה רעה, או יבלה זמנו בספרים שאין בהם תועלת, שהם מרובים ויותר נוחים לפניו. שמתוך זה, נעשה כפוי להשכלות גרועות ורעות, המביאים אותו לחטוא ולהרשיע, ודאי ענוש ייענש, לא מטעם המחשבות והמעשים הרעים, שאין לו בחירה עליהם, אלא מטעם שלא בחר להיות בסביבה הטובה, כי בזה ודאי יש בחירה.
(בעל הסולם, החרות)
אם הוא, אין לו כל כוח רצון וחשק לרוחניות, אם הוא נמצא בין אנשים שיש להם חשק ורצון לרוחניות, אם האנשים האלה מוצאים חן בעיניו, הוא גם כן לוקח כוח התגברות והרצונות והשאיפות שלהם, אף על פי שהוא, מכוח תכונתו עצמו, אין לו אלו הרצונות והתשוקות וכוח התגברות. אלא לפי החן והחשיבות שמחשיב אלו האנשים, אז הוא מקבל כוחות חדשים.
(בעל הסולם, שמעתי, צ"ט, רשע או צדיק לא קאמר)
אמרו חז"ל: עשה לך רב וחבר. דהיינו שהאדם יוכל לעשות לו סביבה חדשה, שהסביבה תעזור לו להשיג רוממות רבו ע"י אהבת חברים, המחשיבים את רבו. שע"י שיחת החברים ברוממות רבו, מקבל כל אחד הרגשת רוממותו, באופן שההשפעה לרבו תהפוך לקבלה ולחומר דלק, בשיעור שיביאהו לעסוק בתורה ומצוות לשמה. שע"ז אמרו במ"ח [ב-48] מעלות שהתורה נקנית בהם, בשימוש חכמים ובדקדוק חברים. כי מלבד שמשמש לרבו, צריך גם כן לדקדוק חברים, כלומר להשפעת החברים שיפעלו עליו להשגת רוממותו של רבו. כי השגת הרוממות תלויה לגמרי בהסביבה, ואדם יחידי אי אפשר שיפעל בזה במשהו.
(בעל הסולם, מאמר לסיום הזוהר)
נושא: כשהאדם מגיע לייאוש מכוחותיו עצמו, רק אז הוא נצרך לעזרה מהבורא (36:00)
(בעל הסולם, שמעתי, ה', לשמה זהו אתערותא דלעילא)
ועל ז"א: רם ה' ושפל יראֶה וכו'. כי אחר שהאדם מתייגע בכל מיני עבודות, ומתאכזב, הוא בא לשפלות אמיתית. שיודע שהוא השפל שבאנשים, כי אין לו שום דבר המועיל בבניין גופו, ואז תפילתו שלמה, ונענה מידו הרחבה. ועל זה אומר הכתוב: ויאנחו בני ישראל מן העבודה וכו' ותעל שוועתם וכו'.
(בעל הסולם, אגרת נ"ז)
חלק ד – בעל הסולם, הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות"
נושא: רבי שמעון בר יוחאי, היתה נשמתו מצד אור המקיף
הנה דבר זה מבואר בספר "שער מאמרי רשב"י" להאר"י ז"ל (בפרשת משפטים, זוהר ד' ק', בדיבור המתחיל "בריה דיוחאי ידע לאסתמרא"). וזה לשונו:
"דע, כי נשמות הצדיקים
יש מהם שהם מבחינת אור המקיף,
ויש מהם שהם מבחינת אור פנימי"
(פירושם תמצא בספרי "פנים מאירות" בשער המקיפין, ענף מ"ח).
וכל אותם, שהם מצד אור מקיף, יש בהם כח לדבר בנסתרות וסודות התורה, דרך כיסוי והעלם גדול, כדי שלא יבינו, אלא מי שראוי להבינם.
והנה, רבי שמעון בר יוחאי עליו השלום, היתה נשמתו מצד אור המקיף. ולכן היה בו כח להלביש הדברים ולדורשן, באופן שאף אם ידרשם לרבים, לא יבינם, אלא מי שראוי להבינם.
ולכך ניתן לו "רשות" לכתוב ספר הזוהר. ולא ניתן "רשות", לרבותיו או לראשונים אשר קדמו לו, לכתוב ספר בחכמה הזאת, עם היות שודאי היו יודעים בחכמה הזאת יותר ממנו. אבל הטעם הוא, שלא היה בהם כח להלביש הדברים כמוהו. וזהו מה שכתוב "בריה דיוחאי ידע לאסתמרא ארחוי [בנו של יוחאי ידע לשמור דרכיו] וכו'". ובזה תבין גודל העלם ספר הזוהר, אשר כתב רשב"י, שאין כל מוח ומוח יכול להבין דבריו.
(בעל הסולם, גילוי טפח וכיסוי טפחיים)
ענין ביאורי דברים בחכמת האמת, אינו תלוי כלל בגדלות וקטנות של החכם המקובל, אלא הוא ענין הארת הנשמה המיוחדת לדבר זה. אשר הארת נשמה זאת, היא בחינת נתינת "רשות" מהשמים, לגלות חכמה העליונה.
ונמצינו למדים, אשר מי שלא זכה לרשות הזה, אסור לו לבאר ביאורים בחכמה זו, משום שאינו יכול להלביש הדברים הדקים ההם, במלות המתאימות לדבר, אשר המעיינים לא יכשלו בה. שמשום זה, לא מצינו שום ספר מסודר בחכמת האמת, מלפני ספר הזוהר של רשב"י. כי כל הספרים, שקדמוהו באותו החכמה, אינם מוגדרים בשם "ביאורים" בחכמה, אלא רק "רמזים" בעלמא. וגם בלי סדר של קודם ונמשך, כנודע למוצאי דעת.
(בעל הסולם, גילוי טפח וכיסוי טפחיים)
נושא: השגת התורה מתחילה בסוד ונגמרת בפשט (15:10)
ומי יהין להוציא זה מלב ההמון ולברר דרכיהם, שאין השגתם שלמה גם בשני חלקי התורה, הנקראים "פשט" ו- "דרוש", אשר סדר ד' חלקי התורה, פרד"ס, לפי דעתם, שמתחילה מבינים הפשט, ואח"כ הדרוש, ואח"כ הרמז, ובסוף הכול מבינים הסוד.
אמנם מובא בסידור הגר"א ז"ל, שתחילת ההשגה מתחלת מהסוד, ואחר שמשיגים חלק הסוד שבתורה, אפשר להשיג חלק הדרוש, ואח"כ חלק הרמז. ואחר שזוכה האדם להשתלם בג' חלקי התורה האלו על בוריים, אז זוכה להשיג חלק הפשט שבתורה.
(בעל הסולם, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות, א')
ו-"נגלה" נקראת, משום, שהשי"ת מתגלה על ידי התורה.
ולפיכך, אמרו המקובלים, וכן מובא בסידור הגר"א, אשר סדר השגת התורה, מתחילה בסוד, ומסיימת בפשט. דהיינו כאמור, שע"י היגיעה הרצויה, שהאדם מתייגע מתחילתו בתורת הנסתר, זוכה על ידיה לתורת הנגלה, שהיא הפשט. הרי שמתחיל בנסתר, שנקרא "סוד", וכשזוכה, מסיים ב-"פשט".
(בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, ק"ג)
לזכיה גדולה אנו צריכים להבין בפשטי המקראות, להיותינו מחויבים להשיג מקודם ג' החלקים שבפנימיות התורה, אשר הפשט מלביש אותם, והפשט לא יופשט.
ולהוציא מטענת המתרשלים בהשגת הפנימיות, ואומרים בלבם: דיינו בהשגת הפשט. והלוואי שנשיג אותה, והיינו שמחים בחלקנו. שדבריהם דומים למי שרוצה לעלות על המדרגה הרביעית, בטרם שיפסוע על ג' מדרגות הראשונות.
(בעל הסולם, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות, א')
דברי הגר"א מווילנא בסידור בברכת התורה, שכתב, שמתחילים התורה בסוד, דהיינו תורת הנגלה דעשיה, שהיא בחינת נסתר, שהשי"ת מסתתר שם לגמרי. ואח"כ ברמז, כלומר שנתגלה ביותר בתורה דיצירה. עד שזוכה לפשט, שה"ס תורה דאצילות, שנקראת פשט, משום שנתפשטה מכל הלבושים המסתירים להשי"ת.
(בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, קמ"ח)
נושא: כל השפות כלולות בחכמת הקבלה (21:00)
פנימיות חכמת הקבלה, אינה אחרת, מפנימיות התנ"ך, התלמוד וההגדה. וכל ההפרש ביניהם, הוא רק בדרכי ההגיון בלבד. והדבר דומה לחכמה שהעתיקוה לארבע שפות. מובן מעצמו, שעצם מהות החכמה לא נשתנתה כלל, עקב שינוי השפה, וכל מה שיש לנו לחשוב הוא רק, איזה העתקה היא הנוחה יותר ומקובלת יותר למסירת החכמה אל המעיין.
(בעל הסולם, תורת הקבלה ומהותה)
דע, שהשמות והכינויים והגימטריאות, המה שייכים לגמרי לחכמת הקבלה, והסיבה שהם נמצאים גם בשאר השפות [תנ"ך, הלכה, אגדה], הוא, שגם כל השפות כלולות בחכמת הקבלה. משום שכל אלה הם סברות פרטיות מיוחדות, אשר שאר השפות מוכרחות להסתייע בהם.
ואין להעלות על הדעת, שארבע שפות אלו, המשמשות להסברת חכמת התגלות אלוקית, התפתחו בזה אחר זה, בסדרי הזמן, אלא האמת שארבעתם התגלו בפי חכמי האמת ביחד… וכל אחת כלולה מכולם, שיש לשון הקבלה גם בתנ"ך כגון: עמידת הצור, ושלוש עשרה מידות הרחמים, שבתורה ומיכה, ובבחינת מה, מורגשת בכל פסוק ופסוק, וכן המרכבות, שבישעיהו ויחזקאל, ועל כולם שיר השירים, שכולו לשון הקבלה ממש. ועל דרך זה בהלכה ואגדה, ואין צריך לומר, עניין השמות הקדושים שאינם נמחקים, באים בכל השפות יחד במובן אחד.
(בעל הסולם, תורת הקבלה ומהותה)
נושא: שפת המקובלים היא שפה של ענפים (32:25)
לשון המקובלים היא שפה ממש, במלוא מובן המילה, דייקנית מאוד, הן בעניין שורש וענף, והן בעניין קודם ונמשך, ולה המעלה המיוחדת, שאפשר לדבר בשפה זו בפרטים ופרטי פרטים, בלי הגבלה. גם אפשר על ידה לגשת ישר לעניין הפרט שרוצים, בלי הצורך לקשרה עם הקודם לה, המאוחר לה.
מצאו להם חכמי הקבלה אוצר של מילים, ערוך ומפורש לעיניהם, די ומספיק, לבחינת שפה מדוברת ביניהם, המצוינה להפליא. שיוכלו לישא וליתן זה עם זה, בשורשים הרוחניים שבעולמות העליונים. דהיינו, על ידי שמזכירים לחבריהם, רק את הענף התחתון, המוחשי, שבעולם הזה, המוגדר היטב לחושים הגשמיים. והשומעים מבינים מדעתם, את השורש העליון, אשר ענף הגשמי הזה, מראה עליו. מפני שהוא מיוחס אליו, להיותו נחתם הימנו.
(בעל הסולם, מהותה של חכמת הקבלה)
כל פרטי הוויות הבריאה, המוחשית, וכל מקריהם, נעשו להם [לחכמי הקבלה], כמו מילות ושמות מוגדרים ומוחלטים, על השורשים הגבוהים, העליונים הרוחניים. ואף על פי שבמקומם הרוחני, אי אפשר להתבטא בשום מילה והגה, להיותם למעלה מכל דמיון, מכל מקום, קנו להם זכות ביטוא שפתים, על ידי ענפיהם, המסודרים לחושינו כאן, בעולמינו המוחשי.
(בעל הסולם, מהותה של חכמת הקבלה)
אולם שפה זאת, הגם שמסוגלת מאוד לתפקידה, לישא וליתן במחקרי חכמה, עוד ביותר מהשפות הרגילות, אכן כל זה אמור, רק אם השומע הוא חכם מעצמו, דהיינו שיודע ומבין ביחסי הענפים אל שורשיהם.
(בעל הסולם, מהותה של חכמת הקבלה)
(רב"ש, אגרת ט')
