מן המקורות 23.05.10

מיכאל לייטמן

מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

חלק א – זוהר, ויקרא, אות קנ

נושא: מצוות שבין אדם לחברו קודמות למצוות שבין אדם למקום (15:30)

ודע, שהמצוות שבין אדם לחברו הן קודמות למצוות שבין אדם למקום, כי ההשפעה לחברו מביאתהו להשפיע למקום.

(בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, י"ט)

בהשתלם האדם באהבת זולתו ובהשפעה לזולתו בנקודה הסופית, ישתלם יחד עם זה באהבת השי"ת ובהשפעת נחת רוח להשי"ת. ואין הפרש בשניהם, כי כל הנמצא מחוץ לגופו, שהוא מחוץ לעניין תועלת עצמו – דין אחד לו, אם זה להשפיע לחברו, או להשפיע נחת רוח ליוצרו.

(בעל הסולם, אהבת ה' ואהבת הבריות)

ואף אם אנו רואים שיש שני חלקים בתורה: האחד, מצוות הנוהגות בין אדם למקום. והשני, מצוות הנוהגות בין אדם לחברו, הנה שניהם דבר אחד הוא. כלומר, המעשיות שבהם והתכלית המבוקש היוצא מהם – אחד הם: לשמה. ואין שום נפקא מינה [הבדל] לנברא, אם הוא עובד בשביל חברו, או שעובד בשביל השי"ת. כי כן נחקק בנברא מלידתו, אשר כל שבא מזולתו, הוא כעין דבר ריק ובלתי מציאותי.

(בעל הסולם, אהבת ה' ואהבת הבריות)

נושא: באהבת ה' האדם יכול לרמות את עצמו, ובאהבת חברו הדבר פרוש תמיד לנגד עיניו (16:00)

יש לדעת, כי באהבת חברים יש מעלה, שאין האדם יכול לרמות את עצמו, ולומר שהוא אוהב את החברה, אם הוא באמת לא אוהב אותם. כי כאן ניתן לתת לעצמו ביקורת, אם הוא באמת יש לו אהבת חברים או לא. מה שאין כן באהבת ה', אין אדם יכול לעשות ביקורת על עצמו, אם כוונתו אהבת ה', היינו שרצונו להשפיע לה' או רצונו לקבל בעמ"נ לקבל.

(רב"ש, שלבי הסולם, בא אל פרעה – ב')

אותו חלק התורה הנוהג בין אדם לחברו, הוא היותר מסוגל להביא את האדם למטרה הנרצית, משום שהעבודה במצוות שבין אדם למקום ית' היא קבועה ומסוימת ואין לה תובעים והאדם מתרגל אליה בנקל. וכל שעושה מחמת הרגל, כבר אינו מסוגל להביא לו תועלת, כנודע. משא"כ חלק המצוות שבין אדם לחברו הוא בלתי קבוע ובלתי מסוים, והתובעים מסבבים אותו בכל אשר יפנה, וע"כ סגולתם יותר בטוחה ומטרתם יותר קרובה.

(בעל הסולם, מתן תורה, י"ד)

וזה ששִיער הלל הנשיא, אשר "ואהבת לרעך כמוך" הוא המטרה האחרונה שבמעשיות. כי הוא האופי והצורה היותר ברורה לאדם. ואין לטעות במעשים, שהרי הם מסודרים לעיניו, ויודע שאם מקדים צרכי חברו על צרכי עצמו, הריהו במידת השפעה, ולפיכך אינו מגדיר המטרה: ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. כי באמת הם היינו הך, כי גם את חברו הוא צריך לאהוב בכל לבבו ובכל נפשו ומאודו. כי כן מתבטא במילה "כמוך". כי את עצמו ודאי שהוא אוהב בכל לבבו נפשו ומאודו, ובהשי"ת יכול לרמות את עצמו. ובחברו הדבר פרוש תמיד לנגד עיניו.

(בעל הסולם, אהבת ה' ואהבת הבריות)

נושא: אין הקבלה משתמשת בשמות ובכינויים, זולת מבחינת הריאליות והממשיות שבהם (17:00)

טעות גדולה היא לחשוב, שלשון הקבלה משמשת בשמות מופשטים, אלא אדרבה, היא אינה נוגעת אלא רק בממשיות.

(בעל הסולם, תורת הקבלה ומהותה)

כל מה שלא נשיג, איך נגדירו בשם? שכל שם, עניינו השגה, שמורה, שמושג לנו בבחינת השם הזה.

(בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות, חלק א', הסתכלות פנימית, פרק א', אות ה')

אין הקבלה משתמשת בשמות ובכינויים, זולת מבחינת הריאליות והממשיות שבהם. וזה כלל ברזל אצל כל חכמי הקבלה: כל מה שלא נשיג, לא נגדרהו בשם ומילה. וכאן צריך שתדע, שמילת "השגה" פירושה המדרגה הסופית שבהבנה. והוא נלקח מלשון: כי תשיג ידך. דהיינו, טרם שהדבר מתבהר לעיניים בהחלט הגמור, כמו שהיה תפוש בידיים, אין המקובלים מכנים אותו בשם "השגה", אלא בכינויים אחרים, כמו "הבנה", "השכלה" וכדומה.

(בעל הסולם, מהותה של חכמת הקבלה)

מהעליון ילמד התחתון. כלומר, שמתחילה צריכים להשיג את השורשים העליונים כמות שהם ברוחניותם למעלה מכל דמיון, אך בהשגה טהורה. ואחר שמשיג היטב את השורשים העליונים מדעתו, אפשר לו להסתכל בענפים המוחשיים שבעוה"ז, ולידע איך כל ענף מתייחס אל שורשו בעולם העליון, בכל סדריו בכמות ואיכות.

(בעל הסולם, מהותה של חכמת הקבלה)

חלק ג – כתבי בעל הסולם, הקדמה לתע"ס, אות א

נושא: מה שנגזר שלא יתעסקו בחכמת הקבלה בגלוי, היה לזמן קצוב (06:00)

מתוך שחכמת הקבלה כולה, מדברת בסוד התגלות ה', מובן מאליו, שאין לך חכמה חשובה ומוצלחת לסגולתה, כמותה. ואל זה כוונו בעלי הקבלה, לסדרה שתהיה ראויה להתעסק בה. וכן ישבו ועסקו בה, עד זמן הגניזה (ומסיבה ידועה הוסכם לגנזה), מכל מקום היה זה רק לזמן ידוע ולא ח"ו לתמיד, כמ"ש בזוהר, עתידה חכמה זו להתגלות בסוף הימים, ואפילו לתינוקות של בית רבן.

(בעל הסולם, תורת הקבלה ומהותה)

מה שנגזר למעלה, שלא יתעסקו בחכמת האמת בגלוי, היה לזמן קצוב, עד שתשלים שנת הר"ן [1490]. ומשם ואילך, יקרא דור אחרון, והותרה הגזרה, והרשות נתונה להתעסק בספר הזוהר. ומשנת ה"ש ליצירה [1540], מצווה מן המובחר שיתעסקו ברבים, גדולים וקטנים, כמו שמובא ברעיא מהימנא. ואחר שבזכות זה עתיד לבוא מלך המשיח, ולא בזכות אחר, אין ראוי להתרשל.

(ר' אברהם בן מרדכי אזולאי, הקדמת ספר אור החמה, פ"א)

סמוך לדורות שאחר האלף שנה מהחורבן, נתגלה אור הזוהר, להגן על הדורות, ואם נזכה לעסוק בסתרי תורה… בזכות זה תפרש ישע ישועת ישראל.

(החיד"א, מערכת גדולים א', רי"ט)

נושא: תכלית קיום התורה והמצוות (21:00)

כל מצוות הכתובות בתורה או המקובלות שתיקנו האבות, אף על פי שרובם הם במעשה או בפה, הכול הם לתקן הלב, כי כל לבבות דורש ה', וכל יצר מחשבות מבין.

(ר’ אברהם אבן עזרא, יסוד מורא, דף ח' ע"ב)

יש דעה כללית, המקובלת אצל ההמון, אשר עיקר החפץ של התורה והדת, הוא עניין הֶכשר המעשה בלבד, שכל הנרצה תלוי על קיום המצוות המעשיות, בלי שום דבר נוסף הנלווה עליו, או שצריך לצאת ממנו. אם כן היה הדבר, ודאי צדקו דברי האומר שדי לנו בלימוד הנגלה לבד, בדברים הנוגעים למעשה.
אבל לא כן הדבר, שכבר אמרו חז"ל: "וכי מה אכפת לו להקב"ה למי ששוחט מן הצוואר, או מי ששוחט מן העורף, הוי לא נתנו המצוות, אלא לצרף בהם את הבריות". הרי לפניך שיש עוד תכלית, אחר קיום המעשיות, שהמעשה הוא רק הכנה בעלמא לתכלית הזאת. ואם כן מובן מאליו, אשר אם המעשים, אינם מסודרים לתכלית הנרצה, הרי זה כאילו לא קיים כלום. וכן אמרו בזוהר, מצווה בלא כוונה – כגוף בלא נשמה. אם כן, צריך עוד שיתלווה הכוונה אל המעשה.

(בעל הסולם, מהות חכמת הקבלה)

כל התורה והמצוות לא ניתנו, אלא לצרף בהם את ישראל, שפירושו, לפתח בנו חוש הכרת הרע, המוטבע בנו מלידה, שבכללותו הוא מוגדר לנו בדבר אהבה עצמית שלנו. ולבוא לידי הטוב הנקי בלי בר, המוגדר בשם "אהבת זולתו", שהוא המעבר היחיד והמיוחד אל אהבת ה'.

(בעל הסולם, החרות)

אמרו ז"ל: לא ניתנו תורה ומצוות, אלא לצרף בהם את ישראל, שהיא הזדככות הגוף, עד שקונה טבע שני המוגדר באהבת זולתו, דהיינו המצווה האחת של ואהבת לרעך כמוך, שהיא המטרה הסופית בתורה, אשר אחריה זוכה תיכף לדבקותו ית'.

(בעל הסולם, מתן תורה, אות ט"ו)

עיקר שכר מן המצווה הוא המצווה, שהוא הדבקות האלוהי והתענוג הרוחני שבעשיית המצווה, שהיא בחינת קבלת פני השכינה. כי לולא זאת נקרא מצווה בריקנות, שהוא בלי חיות ונשמה, ואינו רק גוף המצווה, כנודע. ואינו נקרא מצווה, רק על ידי התשוקה והדבקות חלק האלוקי השוכן בתוכו אל השורש ברוך הוא, עם כל חלקי ישראל, כנודע, שבכל עבודת אלוהי, הן בדבור הן במעשה, הם בחינת גוף ונשמה, המחייה הדיבור או המעשה ההוא, שבלעדי זאת הוא בלי חיות, ולכך נקראים הרשעים בחייהם מתים, על שם שמעשיהם בלי חיות.

(ר' מנחם נחום טברסקי מצ'רנוביל, מאור עיניים, וירא)

נושא: חשיבות הפצת חכמת הקבלה בימינו (22:30)

גילוי חכמת הנסתר בהמון גדול, הוא תנאי מוקדם ומחויב לבא בטרם הגאולה השלימה.

(בעל הסולם, מאמר "שופר של משיח")

ובזה תבין מה שכתוב בזוהר "דבחבורא דא יפקון בני ישראל מגלותא", וכן עוד בהרבה מקומות, שאך ורק בהתפשטות חכמת הקבלה ברוב עם, נזכה לגאולה השלמה, וכן אמרו ז"ל המאור שבה מחזירו למוטב, ודקדקו זה בכונה גדולה להורותינו שרק המאור שבתוכיותה, כתפוחי זהב במשכיות כסף בה צרור זו הסגולה, להחזיר האדם למוטב, דהן היחיד והן האומה, לא ישלימו הכונה, שעליה נבראו, זולת בהשגת פנימיות התורה וסודותיה.

(בעל הסולם, הקדמה לספר"פנים מאירות ומסבירות", אות ה')

להתפשטות גדול של חכמת האמת בקרב העם, אנו צריכין מקודם, באופן שנהיה ראוים לקבל התועלת ממשיח צדקינו, ולפיכך תלוים המה התפשטות החכמה וביאת משיח צדקנו זה בזה. וכיון שכן הרי אנו מחויבים לקבוע מדרשות ולחבר ספרים, כדי למהר תפוצת החכמה במרחבי האומה.

(בעל הסולם, הקדמה לספר"פנים מאירות ומסבירות", אות ה')

תתחזק ידידי להאיר את אור חכמת הנסתר בעולם. עתה קרבו הימים, שהכול יכירו וידעו שישועת ישראל וישועת העולם כולו תלויה רק בהופעת חכמת אור הגנוז של פנימיות רזי תורה בשפה ברורה.

(הראי"ה קוק, אגרות א', צ"ב)

השאלות הרוחניות הגדולות, שהיו נפתרות רק לגדולים ומצוינים, מחויבות הן להיפתר עכשיו בהדרגות שונות לכלל העם. ולהוריד דברים נישאים ונשגבים ממרום עוזם עד עומק הדיוטא הרגילה ההמונית, צריך לזה עושר רוח גדול ואדיר, ועסקנות קבועה ומורגלת, שרק אז תתרחב הדעה ותברר השפה, עד כדי להביע הדברים היותר עמוקים בסגנון קל ופופולרי, להשיב נפשות צמאות.

(הראי"ה קוק, עקבי הצאן, נ"ד)

חלק ד – כתבי רב"ש, מאמר בענין אהבת חברים

נושא: החברים הם אוסף נקודות שבלב, אוסף של השתוקקויות לבורא, ואת אלה הנקודות אני צריך להעריך ולאהוב כי הם חלקים מנשמתי, ובקשר הנכון איתם מתגלה הבורא (36:00 בערך)

היה לכם לדעת שהרבה ניצוצי קדושה ישנם בכל אחד מהחבורה, ובאוספכם כל הניצוצי קדושה למקום אחד, בשבת אחים, באהבה וידידות, ודאי יהיה לכם קומה של קדושה חשובה מאד לפי שעה מאור החיים.

(בעל הסולם, אגרת י"ג)

יש בכל אחד ניצוצין של אהבת הזולת. אלא שניצוץ לא היה יכול להדליק את אור האהבה…לכן הסכימו שע"י התחברותם יחד – אז, מכל הניצוצין ביחד יעשה שלהבת אחת גדולה.

(רב"ש, שלבי הסולם, לעולם ימכור אדם קורות ביתו)

נושא: הגם שכל אדם הוא אחד, אבל אם כל אחד נכלל מהכוחות של השני, ע"י זה יש לכל אחד כוח של כל החברה (38:00 בערך)

העצה לזה, שהאדם יוכל להגדיל את כוחו בהכלל שלו, ואהבת לרעך, והוא על ידי אהבת חברים. אם כל אחד נכלל ובטל לחברו, הרי אז נעשה גוש אחד, שכל החלקים הקטנים שרוצים באהבת הזולת, מחבר לכוח כלל, שנכלל מהרבה חלקים. וכשיש לו כוח גדול, אז יש בכוחו להוציא לפועל את אהבת הזולת. ואז הוא יכול להגיע לאהבת ה'.

(רב"ש, שלבי הסולם, לפי מה שמבואר בעניין ואהבת לרעך)

על ידי זה שמתאספים כמה אנשים, שהם בדעה אחת, שצריכים להגיע לאהבת הזולת, וכשיש התבטלות כל אחד להשני, אז כל אחד נכלל מכולם. ועל ידי זה מצטבר אצל כל יחיד כוח גדול, לפי גודלה של החברה. ואז יש בכוחו להוציא לפועל את אהבת הזולת במעשה.

(רב"ש, שלבי הסולם, לפי מה שמבואר בעניין ואהבת לרעך)

יש לאדם רצון פנימי לרוחניות מצד עצמו. זאת אומרת, אפילו כשהוא יהיה יחידי, ואין לו שום אנשים מבחוץ, שיתפעל מהם, לקבל מהם איזה רצון, אלא מצד עצמו קבל התעוררות וחושק להיות עובד ה'. אבל הרצון שיש לו מצד עצמו, בטח שהוא לא כל כך גדול, שלא יצטרך להגדיל את הרצון הזה, שיכול לפעול עימו, בכדי להשיג את המטרה הרוחנית. אי לזאת, יש עצה, כמו בגשמיות, היינו להגדיל את הרצון הזה על ידי אנשים שמבחוץ, שהם מחייבים אותו ללכת לפי טעמם ורוחם.
וזהו ע"י זה שהוא מתחבר לאנשים, שהוא רואה שיש גם להם צורך לרוחניות. והרצון שיש לאלו אנשים שמבחוץ, הם מולידים לו גם רצון, שע"י זה הוא מקבל רצון גדול לרוחניות. זאת אומרת, חוץ מהרצון שיש לו מפנימיותו עצמו, הוא מקבל רצון על רוחניות, מה שהם מולידים לו. ואז הוא משיג רצון גדול, שיוכל לבוא להמטרה.

(רב"ש, שלבי הסולם, מעוז צור ישועתי)

נושא: העיקר היא היגיעה, כלומר, לחשוב איך להתיגע באהבת חברים, יותר מהרגילות, ולא ליפול לרשת השיגרה, כי בזה תלויה ההתקדמות הרוחנית של כל אחד ואחד בקבוצה (45:40 בערך)

אמנם כן ארגיש את כולכם יחד, אשר התחלף לכם היום למחר, ובמקום עכשיו תאמרו אח"כ. ואין לזה תרופה. זולת להתאמץ להבין הטעות והמעוות הזה, שהנושע מה', אינו נושע, זולת בנצרך לישועה היום. ומי שיכול להמתין למחר, ישיג שכלו לאחר שנותיו ח"ו. וזה התהווה לכם מסיבת התרשלות בבקשתי להתאמץ באהבת חברים, שהסברתי לכם בכל השבעים לשון, שדי בסגולה זו להשלים כל מחסורכם.

(בעל הסולם, אגרת י"ג)

אין חכם כבעל ניסיון, לכן איעצך, לעורר בקרבך יראה מקרירות האהבה… והגם שהשכל מכחיש ציור כזה. אבל הגע עצמך, אם יש תחבולה להוסיף באהבה, ואינו מוסיף, גם זה לגריעותא תחשב. בדומה לאיש הנותן מתנה גדולה לרעהו, האהבה המתגלה בלבו בשעת מעשה, אינה דומה לאהבה הנשארת בלב לאחר מעשה, אלא היא הולכת ומתקררת יום יום, עד שאפשר לבוא לכלל שכחה בברכת האהבה. ומחויב מקבל המתנה, להמציא תחבולה בכל יום, להיות בעיניו כחדשות.

(בעל הסולם, אגרת ב')

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest