מן המקורות 13.08.10

מיכאל לייטמן

מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

חלק א – בעל הסולם, שמעתי, מאמר לד

נושא: "צדיק" – שמצדיק את הבריאה ומרגישה כמות שהיא באמת.

"צדיק", הכוונה היא על אדם השרוי בעולמו של הקב"ה, ועם כל זה הולך ומקבל תמיד הרגשות טובות ונעימות, והוא שרוי בתענוג בתמידיות. אשר ע"כ נמצא תמיד מברך את השי"ת, שבוראו להמציא לו עולם טוב ומשמח כזה. וגם הוא, ודאי אינו צריך להוציא הדברים במוצאות הלשון דוקא, כי ההרגשות בעצמם המה הברכות שהוא הולך ומברך את השי"ת. וע"כ נקרא "צדיק". שמצדיק את הבריאה ומרגישה כמות שהיא באמת.

(כתבי בעל הסולם, אגרות, אגרת נה)

נושא: כשהאדם מגיע לייאוש מכוחותיו עצמו, רק אז הוא נצרך לעזרה מהבורא.

התפילה צריכה להיות תפילה שלמה. היינו, מעומק הלב. שפירושו, שהאדם יודע מאה אחוז, שאין מי בעולם שיכול לעזור לו, אלא ה' בעצמו. ואיך האדם יודע זאת, שאין מי שיעזור לו, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו? הידיעה הזאת האדם יכול להשיג דווקא אם הוא השקיע כל הכוחות מה שיש ברשותו, ולא עזר לו. לכן מוטל על האדם לעשות כל המעשים שאפשר להיות בעולם, בכדי לזכות לבחינת לשם שמיים. אז הוא יכול לתת תפילה מעומק הלב. ואז הקב"ה שומע תפילתו.

(בעל הסולם, שמעתי, ה', לשמה זהו אתערותא דלעילא)

אין מצב יותר מאושר בעולמו של האדם, אלא בשעה שמוצא עצמו כמיואש מכוחותיו עצמו, כלומר, כי כבר יגע ועשה כל מה שמצוייר בכוחו לעשות, ותרופה אין. כי אז, ראוי לתפילה שלמה לעזרתו ית'. שהרי יודע בבטחה, שעבודתו עצמו לא תביא לו התועלת, וכל עוד שמרגיש איזה כוח עבודה מצדו עצמו, אין תפילתו שלמה. כי היצר הרע מקדים עצמו, ואומר לו, שמחוייב קודם לעשות מה שבכוחו, ואחר כך יהיה רצוי להשי"ת.
ועל ז"א: רם ה' ושפל יראֶה וכו'. כי אחר שהאדם מתייגע בכל מיני עבודות, ומתאכזב, הוא בא לשפלות אמיתית. שיודע שהוא השפל שבאנשים, כי אין לו שום דבר המועיל בבניין גופו, ואז תפילתו שלמה, ונענה מידו הרחבה. ועל זה אומר הכתוב: ויאנחו בני ישראל מן העבודה וכו' ותעל שוועתם וכו'.

(בעל הסולם, אגרת נ"ז)

נושא: הבורא מעורר את האדם, ושם ידו על הגורל הטוב, ואילו דבר הבחירה החופשית של האדם תלוי אך ורק בבחירת הסביבה הנכונה, שתפעל עליו, ושיוכל להתפעל ממנה, כי בזה הוא מקבל כוחות ורצון להתקרב למטרה.

כי אמת הדבר ונכון מאד, שה' יתברך בעצמו מניח ידו של אדם על גורל הטוב… ודבר הבחירה של האדם היא רק לענין החיזוק… להתחזק בדרך הטוב בכל מיני אמצעים ותחבולות, ויעשה כל מה שתמצא ידו לעשות בכחו, עד שיגמור את מלאכת הזכוך, ולא יפול חס ושלום תחת משאו באמצע הדרך.

(בעל הסולם, הקדמה לתע"ס, , אות ד')

המתאמץ בימי חייו, ובוחר בכל פעם בסביבה טובה יותר – הרי הוא ראוי לשבח ולשכר. וגם כאן, לא מטעם מחשבותיו ומעשיו הטובים, הבאים לו בהכרח בלי בחירתו, אלא מטעם התאמצותו לרכוש לו סביבה טובה המביאתו לידי המחשבות והמעשים האלו.

(בעל הסולם, מאמר החירות)

אם הוא אין לו כל כח רצון וחשק לרוחניות, אם הוא נמצא בין אנשים שיש להם חשק ורצון לרוחניות, אם האנשים האלה מוצאים חן בעיניו, הוא גם כן לוקח כח התגברות והרצונות והשאיפות שלהם, אף על פי שהוא מכח תכונתו עצמו אין לו אלו הרצונות והתשוקות וכח התגברות. אלא, לפי החן והחשיבות שמחשיב אלו האנשים, אז הוא מקבל כוחות חדשים.

(בעל הסולם, שמעתי, מאמר צט)

נושא: האדם מרויח מהחברה תכונות חדשות, מכח מה שהוא רואה, שהם נמצאים במדרגה יותר גבוהה ממנו, והוא מקנא בהם

יש להאדם תכונות, מה שההורים מורישים להילדים, ויש לו תכונות, מה שהוא רכש מהחברה. שזה הוא קנין חדש. וזה בא לו רק מכח חיבור עם החברה, וע"י הקנאה שיש בו על החברים, בזמן שהוא רואה, שיש להם תכונות יותר יפות, ממה שיש לו, זה נותן לו תנופה, שירכוש מהם את מידותיהם הטובות, שיש להם, ולו אין, והוא מקנא בהם. נמצא, שהוא מרויח מהחברה תכונות חדשות, מה שהוא מסגל לעצמו, מכח מה שהוא רואה, שהם נמצאים במדרגה יותר גבוהה ממנו, והוא מקנא בהם. זוהי הסיבה שיכול עכשיו להיות יותר גדול, מבאם שלא היה לו חברה, כי קונה ע"י החברה כוחות חדשים.

(כתבי רב"ש, כרך ב, מאמר "ענין למעלה מהדעת")

אמרו חז"ל "קנאת סופרים תרבה חכמה". היינו, בזמן שכל החברים מסתכלים על החברה, שהם נמצאים ברמה גבוהה, הן מצד המחשבה, והן מצד המעשים, אז מצד הטבע הוא, שכל אחד ואחד מוכרח לעלות מדרגתו לדרגה יותר גבוהה, ממה שיש לו מצד תכונת גופו… נמצא עכשיו, שיש לו תכונות חדשות, מה שהחברה הולידה בו.

(כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "ענין למעלה מהדעת")

נושא: חכמת הקבלה לא מדברת על עולמנו הגשמי

כל דברי התורה הם סודות עליונים.

(ספר הזוהר עם פירוש הסולם, פרשת בהעלותך, נ"ח)

האמת הוא, שאין הזוהר מדבר במקרים גשמיים כלל, אלא בעולמות עליונים, שאין שם סדר זמנים כמו בגשמיות, וזמנים הרוחניים מתבארים בשינוי צורות ומדרגות – הם למעלה ממקום וזמן.

(ספר הזוהר עם פירוש הסולם, פרשת ויצא, ס"ב)

חכמת הקבלה מדברת רק משורש העשיה ברוחניות ומשם ולמעלה.

(רבי נחמן מברסלב, שיחות מוהר"ן, רכ"ה)

כעין זה היא התורה. יש לה גוף, והוא מצוות התורה, הנקראות גופי תורה. גוף הזה מתלבש בלבושים, שהם סיפורים של עולם הזה. הטפשים שבעולם, אינם מסתכלים אלא בלבוש ההוא, שהוא סיפור התורה. ואינם יודעים יותר, ואינם מסתכלים במה שיש תחת לבוש ההוא.

(ספר הזוהר עם פירוש הסולם, פרשת בהעלותך, ס"ב)

סיפור הזה שבתורה הוא לבושה של התורה. מי שחושב שאותו הלבוש הוא תורה ממש, ואין בו דבר אחר, תיפח רוחו, ולא יהיה לו חלק לעולם הבא. משום זה אמר דוד, גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. להביט במה שמתחת ללבושה של התורה.

(ספר הזוהר עם פירוש הסולם, פרשת בהעלותך, ס')

תנאי חמור יש בעת העסק בחכמה זאת, שלא יגשימו הדברים בעניינים מדומים וגשמיים, שעוברים בזה על: לא תעשה לך פסל וכל תמונה, ח"ו, כי אז, אדרבה מקבלים היזק במקום תועלת.

(בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, קנ"ו)

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest