מן המקורות 11.04.10

מיכאל לייטמן

מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

הכנה לשיעור הבוקר היומי

נושא: על מה סובבת חכמת הקבלה (03:50)

"כל חכמת הקבלה היא רק לדעת הנהגתו של הרצון העליון, על מה ברא כל הבריות האלה? ומה הוא רוצה בהם? ומה יהיה סוף כל סיבובי העולם? ואיך מתפרשים כל הגלגולים האלה אשר לעולם? "

(הרב משה חיים לוצאטו, הרמח"ל – דעת תבונות עמ' 21)

נושא: "תרי"ג עיטין" ו- "תרי"ג פקודין" (07:50)

"יש ב' חלקים בתורה ומצוות:
א. בחינת קיום המצוות ולימוד התורה על דרך תרי"ג עיטין, שסגולתם לזכך ולצרף את הגוף, ולהגדיל מעלת הנשמה, שתהיה ראויה וכדאית לקבל אור פני מלך חיים, כמו שהיתה הנשמה בשורשה, טרם מיעוטה וביאתה לגוף השפל בעולם השפל.
ב. הוא קיום המצוות ולימוד התורה על דרך תרי"ג פקודין, שהוא ענין השגת שמותיו יתברך, וכל שכר הנשמות.
וערך חלק הב' על חלק הא', כערך השמים על הארץ. כי חלק הא' הוא רק בחינת הכנה. וחלק הב' הוא עצם ההשלמה ותכלית הבריאה"

(כתבי בעל הסולם, הקדמה לספר "פי חכם", ע"מ 808)

נושא: כוונת הלימוד, כקובעת אם הלימוד יהיה "סם החיים" או "סם המוות" (11:30)

"אין לו לאדם, לצפות, שהעסק בתורה ומצות שלא לשמה, יביאהו לשמה, רק בזמן, שידע בנפשו, שזכה באמונת השי"ת ותורתו כראוי. כי אז "המאור שבה, מחזירו למוטב", ויזכה ל"יום ה', שכולו אור". כי קדושת האמונה, מזככת את העינים של האדם, שתהנינה מאורו ית', עד ש"המאור שבתורה מחזירו למוטב".
אמנם, מחוסרי אמונה, דומים לעטלפים, אשר לא יוכלו להסתכל באור היום. כי נהפך להם, אור היום לחושך, נורא יותר מחשכת ליל. כי אינם ניזונים, אלא בחושך הלילה.
כן מחוסרי אמונה, עיניהם מתעוורות כלפי אור ה'. ע"כ נהפך להם האור לחושך, ו"סמא דחיי" נהפך להם ל"סמא דמותא". ועליהם אמר הכתוב: "הוי המתאוים את יום ה', למה זה לכם יום ה', הוא חושך ולא אור". אלא, שצריכים מקודם, להשתלם באמונה שלמה, כמבואר"

(כתבי בעל הסולם, הקדמה לתע"ס, אות טו)

חלק א – זוהר לעם, פרשת שמות, אות ו

נושא: כדי לזכות לגאולה צריך קודם להרגיש מהי גלות (06:50)

"צורתו של ההעדר אינו אלא בחינת השלילה של ההויה. והנה צורת ההויה, שהיא הגאולה, מודעת לנו בכתוב "ולא ילמדו עוד איש את רעהו, כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם". וא"כ יהיה צורתו של ההעדר הקודמתו. דהיינו צורתה של ה-גולה היא בחינת השלילה של דעת השי"ת, שזהו חסרון באל"ף, שחסר לנו ב-גולה והמקווה לנו ב-גאולה, שהיא הדביקות ב"אלופו של עולם". שזהו כל פדות נפשינו בדיוק, לא פחות ולא יותר. והוא שאמרנו, שכל האותיות של גאולה נמצא בגולה, חוץ מאל"ף, שהוא "אלופו של עולם""

(כתבי בעל הסולם, מאמר "וזאת ליהודה", ע"מ 82)

נושא: הפירוש ל "קרוב ה' לנשברי לב" (18:20)

"ובזה יש לפרש מה שכתוב (תהילים, קמ"ז) "הרופא לשבורי לב". ויש להבין, מהו שה' רופא לשבורי לב. והענין, כי ידוע שעיקר אצל האדם הוא הלב. ש"לב" הוא הכלי המקבל את הקדושה מלמעלה. וזהו כמו שאנו לומדים בשבירת הכלים, שענינו הוא, שאם הכלי שבור, כל מה שנותנים בתוכו, הכל הולך לחוץ.
כמו כן אם הלב שבור, היינו שהרצון לקבל הוא השולט על הלב, נמצא, שלא יכול שם לכנס שפע, מסיבת שכל מה שהרצון לקבל מקבל, הכל יוצא להקליפות. וזה נקרא "שבירת הלב". לכן כשהאדם מתפלל לה', ואומר "אתה מוכרח לעזור לי, כי אני יותר גרוע מכולם, מסיבת שאני מרגיש, שהרצון לקבל שולט בלבי, ובגלל זה אין שום דבר שבקדושה יכול לכנס בתוך לבי, ואיני רוצה שום מותרות, אלא פשוט שאני אוכל לעשות משהו לשם שמים, ואין לי שום אפשרות לזה, לכן רק אתה יכול להושיע לי".
ובזה יש לפרש מה שכתוב (תהילים, ל"ד) "קרוב ה' לנשברי לב". פירוש, אלו אנשים, שמבקשים מה', שיעזור להם, שהלב שלהם לא יהיה שבור, אלא שיהיה שלם"

(כתבי רב"ש, כרך ב', מאמר "מהו, שובה ישראל עד ה' אלקיך, בעבודה")

נושא: גילוי הבורא בכלי המשותף, שהוא החיבור (54:10)

"מובא במדרש תנחומא: "שאין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת… כשהן אגודים מקבלין פני שכינה". זהו דרשת חז"ל, שהם ראו כמה נחוץ אגוד הלבבות שיהיו חבורה אחת לענין קבלת פני השכינה"

(כתבי רב"ש, כרך ב, אגרת לד)

חלק ג – כתבי בעל הסולם, מאמר הגלות והגאולה

נושא: אברהם אבינו היה הראשון לחקירת חכמת הקבלה, והפצתה ברבים (27:10)

"בן אַרְבָּעִים שָׁנָה, הִכִּיר אַבְרָהָם אֶת בּוֹרְאוֹ… וְהִתְחִיל לַעֲמֹד וְלִקְרוֹת בְּקוֹל גָּדוֹל לְכָל הָעָם, וּלְהוֹדִיעָם שֶׁיֵּשׁ אֱלוֹהַּ אֶחָד לְכָל הָעוֹלָם, וְלוֹ רָאוּי לַעֲבֹד. וְהָיָה מְהַלֵּךְ וְקוֹרֶא וּמְקַבֵּץ הָעָם מֵעִיר לְעִיר וּמִמַּמְלָכָה לְמַמְלָכָה… עַד שֶׁנִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו אֲלָפִים וּרְבָבוֹת, וְהֶם אַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם. וְשָׁתַל בְּלִבָּם הָעִיקָר הַגָּדוֹל הַזֶּה, וְחִבַּר בּוֹ סְפָרִים… וְהָיָה הַדָּבָר הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר בִּבְנֵי יַעֲקוֹב וּבַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם, וְנֶעֱשָׂת בָּעוֹלָם אֻמָּה שְׁהִיא יוֹדַעַת אֶת ה' "

(רמב"ם, ספר משנה תורה\הלכות עבודה זרה)

נושא: גאולת ישראל והעולם תלויה בהפצת חכמת הקבלה, כי בה מצוי הכח המסוגל להחזיר את האדם למוטב (06:45)

"כתוב בזוהר: "דבחבורא דא יפקון בני ישראל מגלותא". וכן עוד בהרבה מקומות, שאך ורק בהתפשטות חכמת הקבלה ברוב עם נזכה לגאולה השלמה. וכן אמרו ז"ל: "המאור שבה מחזירו למוטב". ודקדקו זה בכונה גדולה, להורותינו שרק המאור שבתוכיותה… בה צרור זו הסגולה, להחזיר האדם למוטב. שהן היחיד והן האומה לא ישלימו הכונה שעליה נבראו, זולת בהשגת פנימיות התורה וסודותיה"

(כתבי בעל הסולם, הקדמה לספר"פנים מאירות ומסבירות")

"גאולת ישראל וכל מעלת ישראל תלוי בלימוד הזוהר ובפנימיות התורה"

(כתבי בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, אות סט)

"גילוי חכמת הנסתר בהמון גדול, הוא תנאי מוקדם ומחויב לבא בטרם הגאולה השלימה"

(כתבי בעל הסולם, מאמר "שופר של משיח")

נושא: תפקיד עם ישראל כלפי אומות העולם (19:15)

"מוטל על האומה הישראלית, ע"י העסק בתורה ובמצוות לשמה, להכשיר את עצמם ואת בני העולם כולו, עד שיתפתחו לקבל עליהם את העבודה הגבוהה הזו של אהבת הזולת, שהוא הסולם לתכלית הבריאה, שהיא דביקותו ית'"

(כתבי בעל הסולם, מאמר הערבות, אות כ')

"כל אחד ואחד מאתנו… יקבל על עצמו, בכל נפשו ומאודו, להגביר מכאן ואילך, את פנימיות התורה, וליתן לה את מקומה הראוי, כחשיבותה על מעלת חיצוניות התורה.
ואז יזכה, כל אחד ואחד מאתנו, להגביר מעלת פנימיותו עצמו, דהיינו בחינת "ישראל" שבו, שהיא צרכי הנפש, על בחינת חיצוניותו עצמו, שהיא בחינת "אומות העולם" שבו, שהיא צרכי הגוף.
ויגיע כח הזה, גם על כלל ישראל כולו, עד ש"עמי הארצות" שבנו, יכירו וידעו את השבח והמעלה של גדולי ישראל עליהם, וישמעו להם, ויצייתו להם.
ויקיימו הכתוב (ישעיה, י"ד): "ולקחום עמים, והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה'". וכן (ישעיה, מ"ט): "והביאו בניך בחוצן, ובנותיך על כתף תנשאנה""

(כתבי בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, אות ע"א)

נושא: אם לא מתלווה הכוונה אל המעשה, הרי זה כאילו לא קיים כלום (37:00)

"יש דעה כללית המקובלת אצל ההמון. אשר עיקר החפץ של התורה והדת, הוא עניין הכשר המעשה בלבד, שכל הנרצה תלוי על קיום המצוות המעשיות, בלי שום דבר נוסף הנלוה עליו, או שצריך לצאת ממנו.
אבל לא כן הדבר, שכבר אמרו חז"ל: "וכי מה איכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצואר, או מי ששוחט מן העורף, הוי לא נתנו המצוות, אלא לצרף בהם את הבריות". הרי לפניך שיש עוד תכלית, אחר קיום המעשיות, שהמעשה הוא רק הכנה בעלמא לתכלית הזאת. ואם כן מובן מאליו, אשר אם המעשים, אינם מסודרים לתכלית הנרצה, הרי זה כאילו לא קיים כלום. וכן אמרו בזהר "מצוה בלא כוונה כגוף בלא נשמה". אם כן צריך עוד שיתלוה הכוונה אל המעשה"

(כתבי בעל הסולם, מאמר "מהות חוכמת הקבלה")

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest