מן המקורות 10.01.10

מיכאל לייטמן

מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

חלק א – זוהר לעם, פרשת וישב, אות רנח

נושא: בכל ספרי הקבלה לא כתובה, אף לא מילה אחת הקשורה לעולם הזה, כלומר לעולמנו הגשמי (24:00)

"חכמת הקבלה, אינה מדברת כלום מעולמנו הגשמי"

(כתבי בעל הסולם, מאמר החירות)

נושא: הבורא הוא טוב ומיטיב, תכונתו השפעה, ואין שני כוחות היוצאים ממנו: טוב או רע, אלא טוב בלבד. ואים בהכרך מרגיש האדם רע או טוב, אזי הכל הוא בערך האדם המרגיש בלבד, ולא בערך הבורא עצמו (48:40)

"כל ריבוי השמות הם רק כלפי המקבלים. לכן, השם הראשון שנתגלה בסוד שורש לנבראים, מכונה שם אין סוף ברוך הוא. וגילוי שם זה נשאר בלי שום שינויים. וכל הצמצומים וריבוי השינויים המה עשויים רק בערך המקבלים. והוא מאיר תמיד בשם הראשון, הנקרא רצונו להטיב לנבראיו בלי סוף"

(ספר שמעתי, מאמר "ענין ההשגה הרוחנית")

"ומתוך שהבורא יתברך, מובן לנו, שהוא שלם מעצמו, ואין לו צורך למי שהוא, שיעזור לו להשלמתו, להיותו קדמון לכל דבר, אם כן ברור הוא, שאין לו שום "רצון לקבל". וכיון שאין לו שום בחינה של "רצון לקבל", ממילא אין לו שום בסיס להרע למי שהוא. וזהו פשוט בתכלית הפשטיות.
ולא עוד אלא, שמקובל ומתיישב על לבנו, בתכלית הפשיטות, במושכל ראשון, שיש לו "רצון להשפיע" טוב אל זולתו, דהיינו לנבראיו. שזה מוכיח לנו לעינים, מכל הבריאה הגדולה, שברא וערך לעינינו.
כי בהכרח, שיש כאן בעולמינו בריות, שמרגישות אחת מהשתים: או טובות, או רעות. ואיזו הרגשה שהיא, שהן מרגישות, בהכרח הוא, שנגרם להם מהבורא יתברך. ואחר שידוע בבירור גמור, שאין בחוק הבורא יתברך להרע, כמו שנתבאר, אם כן בהכרח, שכל הבריות, מקבלים הימנו יתברך טובות בלבד. הרי שברא את הבריות, רק כדי להטיב להם.
נמצינו למדים, שיש לו יתברך "רצון להשפיע" טוב בלבד. ובשום אופן שבעולם, לא יצוייר בחוקו, איזה גרם של היזק וצער, שיהיה נמשך הימנו יתברך"

(כתבי בעל הסולם, מאמר "מהות הדת ומטרתה")

חלק ג – כתבי בעל הסולם, מבוא לספר הזוהר, אות לה, ע"מ 112

נושא: בלספח לעצמי את כל הרצונות שנעתקו מנשמתי(רצונות הניראים לי, כביכול מחוצה לי, כתוצאה מהשבירה), לגוף אחד שלם, אני משיג את הבורא (08:00)

"ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה', וללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד. ובגוף השלם הזה ישרה ה' שכינתו בתוכו בקביעות בלי הפסק כלל. והמבוע של תבונה רבה, ונחלים עליונים של אור, יהיו כמעין שלא פסק"

(כתבי בעל הסולם, אגרת ד, ע"מ 682)

"בסוד שבירת הכלים, נעתקו כל האותיות, להנהגות ובריות הגשמיים, שבהיות האדם משתלם ומגיע אל שורשו, מוכרח מעצמו ללקטם, אחת לאחת, ולהמציאם לשורשם לקדושה, שז"ס "מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות"

(כתבי בעל הסולם, אגרות, אגרת יט)

"לעניות דעתי, שבאמת אין בעולם יותר מנשמה אחת, כמו שכתוב, )בראשית ב, ז( "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים". ואותה נשמה מצויה בכל בני ישראל, אצל כל אחד ואחד בשלמות, כמו אצל אדם הראשון. כי הרוחני לא יבא בחיתוכים וחילוקים, שזה דווקא מִגִּדְרֵי הגשמיים. אלא מה שאמר שיש ששים רבוא נשמות וניצוצי נשמות, נראה שזה מתחלק בכח גופו של כל אחד ואחד. דהיינו, בתחילה הגוף חוצץ ומונע זוהר הנשמה ממנו מכל וכל… והסימן אם נתתקן הגוף בשלמות, בשעה שמרגיש שנשמתו נמצאת בכל כלל ישראל, בכל אחד ואחד מהם, ולכן אינו מרגיש גם כן את עצמו לבחינת פרט, כי זה תלוי בזה, ואז הוא תמים בלי מום, ושופע עליו באמת הנשמה בכל כחה, כמו שהופיעה באדם הראשון"

(כתבי בעל הסולם, מאמר "ששים רבוא נשמות", ע"מ 506)

"אמר בן זומא, כל אלו לא נבראו אלא לשמשיני, ואני לשמש את קוני ".
לפי מה שפרש אבי אמורי זצ"ל, הכוונה, שכל החסרונות שהאדם רואה אצל אחרים והוא מאמין שהם שלו, לכן יש לו מה לתקן. נמצא שכל העולם משמשים אותו, בזה שממציאים לו את החסרונות שלו, והוא לא צריך לחפש בעצמו, אלא הם עושים לו טובה גדולה, בזה שממציאים לו החסרונות שלו"

(כתבי רב"ש, כרך ג, מאמר "לשמשני")

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest