מן המקורות 02.07.10

מיכאל לייטמן

מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

חלק א – בעל הסולם, שמעתי, מאמר לח

נושא: מהן קיום תורה ומצוות ?

בזמן שיכול לכוון בעל מנת להשפיע, אז נקרא מעשה זו "מצווה".
(הרב"ש, שלבי הסולם, בעניין השכר המקבלים)
המצווה ה"ס הכלי, ובו מלובש האור, דהיינו שם קדוש השייך בפרטיות למצווה הזאת, שז"ס נר מצווה ותורה אור.

(בעל הסולם, הקדמת פי חכם)

יש תרי"ג מצוות, אשר בכל מצווה מופקד אורה של מדרגה מיוחדת, שהיא כנגד איבר מיוחד בתרי"ג איברים וגידים של הנשמה ושל הגוף. ונמצא, בעשיית המצווה, הוא ממשיך לאיבר שכנגדה בנשמתו וגופו, את מדרגת האור, השייך לאותו איבר וגיד.

(רב"ש, שלבי הסולם, חשיבותה של תפילת רבים)

נושא: עיקר העבודה בתורה ומצוות.

אמרו ז"ל: לא ניתנו תורה ומצוות, אלא לצרף בהם את ישראל, שהיא הזדככות הגוף, עד שקונה טבע שני המוגדר באהבת זולתו, דהיינו המצווה האחת של ואהבת לרעך כמוך, שהיא המטרה הסופית בתורה, אשר אחריה זוכה תיכף לדבקותו ית'.

(בעל הסולם, מתן תורה, ט"ו)

אם כוונתו בתורה ומצוות, אינה לתועלת הקב"ה, אלא לתועלת עצמו, הרי לא בלבד, שלא יהפך טבע הרצון לקבל שבו, אלא אדרבה, הרצון לקבל שבו, הוא יהיה הרבה יותר, ממה שיש לו מטבע בריאתו.

(בעל הסולם, מאמר לסיום הזוהר)

מטרת הלימוד התורה, הוא בכדי להגיע להרגיש את הנותן התורה. ואם האדם אינו שם לפניו את המטרה, שהוא להגיע להנותן התורה, הוא בחינת "גוי", כלומר שאין לו צורך לאמונה. דהיינו, שיהיה לו צורך לעשות עצות להגיע לבחינת אמונה. לכן הוא נקרא עדיין "גוי" ולא בחינת "ישראל".

(רב"ש, שלבי הסולם, מהו תורה ומלאכה בדרך ה')

תכלית כל הבריאה היא, אשר הברואים השפלים יוכלו, ע"י קיום התורה והמצוות, לילך מעלה מעלה, הלוך ומתפתח, עד שיזכו להידבק בבוראם ית' וית'.

(בעל הסולם, מתן תורה, ח')

כל התורה והמצוות אינם נתונים אלא לצרף בהם את ישראל, שהיא הזדככות הגוף, אשר אח"כ יזכה בגללם לשכר האמיתי, שהיא הדבקות בו ית', שהיא תכלית הבריאה.

(בעל הסולם, הערבות, כ"ז)

בהרגילו את עצמו לקיים את התורה והמצוות לעשות נ"ר ליוצרו, אז לאט לאט נפרש ויוצא מחיק הבריאה הטבעית, וקונה טבע שני, שהיא אהבת זולתו.

(בעל הסולם, מתן תורה, י"ג)

השי"ת נתן לנו תורה ומצוות, שנצטווינו לעשותן רק על מנת להשפיע נ"ר להקב"ה. ולולא העסק בתורה ובמצוות לשמה, דהיינו, לעשות בהם נ"ר ליוצרו, ולא לתועלת עצמו, אין שום תחבולה שבעולם, מועילה לנו להפוך טבעו.

(בעל הסולם, מאמר לסיום הזוהר)

נושא: רק ע"י המאור המחזיר למוטב, הנמצא בתורה, האדם יכול לשנות את טבעו, מהרצון לקבל, לרצון להשפיע.

אמרו חז"ל, "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", היינו האור מתבל את היצר הרע. כלומר שהבורא נותן את הכח שירצה לעשות את כל מעשיו לשם שמים.

(כתבי רב"ש, כרך ב, מאמר " מהו, מה אני בחנם, אף אתם בחנם, בעבודה במעשה")

האדם, הנולד עם הרצון לקבל, ורוצה לתקן אותו בעמ"נ להשפיע, וכידוע שזהו נגד הטבע, רק עצה אחת ניתן לו, שרק ע"י מאור התורה יכול להפוך אותו, שיהיה בעמ"נ להשפיע.

(רב"ש, שלבי הסולם, מהו תורה ומלאכה בדרך ה')

אמרו חז"ל, בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין, היינו האור מתבל את היצר הרע. כלומר שהבורא נותן את הכוח שירצה לעשות את כל מעשיו לשם שמיים.

(רב"ש, שלבי הסולם, מה אני בחינם, אף אתם בחינם)

התורה, שאנו עוסקים בה, הוא בכדי להגיע להכניע את היצר הרע. כלומר, ולהגיע לידי דביקות בה', שכל מעשיו יהיו אך ורק בעל מנת להשפיע. זאת אומרת, בכוחות עצמו אין לאדם שום מציאות, שיהיה בידו כוח ללכת נגד הטבע. כי עניין מוחא וליבא, מה שהאדם צריך להשתלם בהם, הוא מוכרח לקבל סיוע. והסיוע הוא על ידי התורה. כמו שאמרו חז"ל, בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין. שמתוך שמתעסקים בה, המאור שבה מחזירם למוטב.

(רב"ש, שלבי הסולם, מהו תורה ומלאכה בדרך ה')

היות שהאדם נברא עם רצון לקבל הנאה לעצמו, המכונה רצון לקבל לתועלת עצמו. ואומרים להאדם, שהוא צריך לבטל את הרצון לקבל הזה, וצריך לרכוש כלי חדש, המכונה רצון להשפיע. אז לא כל אדם זוכה לזה, היינו שיוכל לרכוש את הכלים האלו, המתאימים שישרה בתוכם אור עליון.
ובכדי שהאדם יוכל להגיע לידי רצון להשפיע, אמרו חז"ל (קידושין ל') "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין". שדוקא ע"י התורה הוא יכול להגיע לכלים דהשפעה.

(כתבי רב"ש, כרך א, מאמר "חשיבותה של האמונה, שנוהגת תמיד")

נושא: הבחירה החופשית היחידה של האדם היא לשנות את הכוונה מ – לקבל לעצמו ל- להשפיע לזולתו.

דדריש רבי חנינא בר פפא: אותו מלאך, הממונה על הריון, לילה שמו. ונוטל טיפה, ומעמידה לפני הקב"ה, ואומר לפניו: רבונו של עולם, טיפה זו מה תהא עליה: גבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני? ואילו רשע או צדיק לא קאמר [נאמר]" (נידה ט"ז ע"ב).

(בעל הסולם, שמעתי, מאמר צט)

הנה אאמו"ר זצ"ל אמר "תלמיד חכם"… היינו שלומד מהחכם, אז הוא נקרא "תלמיד". ו"חכם" נקרא הקב"ה, שמידתו היא רק להשפיע. ומי שלומד ממנו את מידת השפעה, הוא נקרא "תלמיד חכם"

(רב"ש, שלבי הסולם, לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם)

בדומה לרב ותלמיד, שכל מגמתו של הרב, הוא, לתת כוח לתלמיד שיהיה כמותו, וללמד לתלמידים אחרים כמותו. כמ"כ יש להשי"ת נחת רוח שבריותיו בוראים ומחדשים דוגמתו. אשר כל כוח החידוש וההתפתחות שלנו, אינו חידוש באמת, אלא מין התחקות יש כאן. ועד כמה שההתחקות מתאימה עם מלאכת הטבע – באותו שיעור נמדד שיעור התפתחותנו.

(בעל הסולם, סוד העיבור – לידה)

נושא: יש שתי דרכים לגילוי השלמות, או דרך תורה או דרך ייסורין.

ודע, אשר ב' כוחות משמשים ודוחפים אותנו לעלות ולטפס על שלבי הסולם האמור, עד שנגיע לראשו שבשמיים, שהיא הנקודה התכליתית של השוואת צורתנו ליוצר ית'. וההפרש בין ב' הכוחות הללו הוא, שהאחד דוחף אותנו מאחורינו, והוא שגדרנו אותו בשם "דרך ייסורים" או "דרך ארץ"… וכוח השני דוחף אותנו "מדעתנו", דהיינו מכוח בחירתנו בעצמנו. וכוח הזה מושך אותנו מלפנינו. והוא שגדרנו אותו בשם "דרך התורה והמצוות".
כי ע"י עסק המצוות והעבודה לעשות נ"ר ליוצרנו, נמצא מתפתח בנו במהירות נפלאה אותו החוש של הכרת הרע, כמו שנתבאר במאמר מתן תורה (אות י"ג עש"ה). ואנו מרוויחים בשניים:
א. שאין אנו צריכים לחכות לנסיונות החיים, שידחפו אותנו מאחורינו. שכל שיעור הדחיפה שבהם נמדד רק במידת המכאובים והחורבנות. ואדרבה, מתוך הנועם והעידון, שאנו מרגישים בעת העבדות הטהורה להשי"ת, לעשות נחת רוח אליו, מתפתח בנו יחס רלטיווי להכיר את שפלות הניצוצים הללו של אהבה עצמית, בהיותם מפריעים לנו על דרכנו, לקבל את טעם העידון הזה של השפעה להשי"ת.
באופן, אשר החוש ההדרגתי של הכרת הרע הולך ומתפתח בנו מתוך העתות של עונג ושלווה רבה, דהיינו ע"י קבלת הטוב בעתות העבודה להשי"ת, מתוך הרגשתנו את הנועם והעידון, שמגיע לנו אז מפאת השתוות הצורה ליוצרה.
ב. שאנו מרוויחים זמן. כי הוא פועל "לדעתנו" ויש בידינו להרבות בעסק ולמהר בזמן כפי חפצנו אנו.

(בעל הסולם, מהות הדת ומטרתה)

חוק ההתפתחות, השפוך על כל המציאות, המבטיח להחזיר כל רע – לטוב ומועיל, הנה הוא פועל את כל פעולותיו בכוח ממשלת השמיים ממעל, כלומר, מבלי שאלת פיהם של בני האדם יושבי הארץ. לעומת זה, שכל וממשלה נתן השי"ת באדם, והרשהו לקבל את חוק ההתפתחות האמור, תחת רשותו וממשלתו עצמו, ובידו למהר ולזרז את תהליך ההתפתחות לפי חפצו, באופן חפשי, ובלתי תלוי לגמרי בכבלי הזמן.

(בעל הסולם, השלום בעולם)

יש ב' ממשלות הפועלות בדרכי ההתפתחות: אחת היא "ממשלת השמיים", המבטיחה לעצמה להחזיר כל רע ומזיק – לטוב ומועיל. אלא שבא בעִיתו, כדרכו, בכבדות ובאריכת הזמן. ויש "ממשלת הארץ":
כאשר "הדבר המתפתח" הוא בעל חי ומרגיש, נמצא שסובל כאבים וייסורים נוראים, בזמן שנמצא תחת מכבש ההתפתחות. מכבש, הכובש דרכו באכזריות רבה.
לעומת זה, "ממשלת הארץ", שהם בני אדם שלקחו את חוקי ההתפתחות האמורה תחת ממשלתם עצמם, שכוחם יפה להשתחרר לגמרי מכבלי הזמן, ונמצאים ממהרים מאוד את הקץ, כלומר, את גמר בישולו ותיקונו של הדבר, שהוא קץ ההתפתחות שלו.

(בעל הסולם, השלום בעולם)

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest