קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הזוהר מדבר רק על הרצון ועל מה שמתרחש בתוכו.
החברים שלי, הם הרצונות שלי, שמשתוקקים להתאחד עימי כדי לגלות את הבורא. והרצונות שמתנגדים לכך – נקראים האויבים שלי.
כך אני מחלק את כל המציאות. הן העולם הזה והן העולם הבא לא קיימים עבורי עכשיו – מדובר על רצון אחד בלבד – וזה הכול. עלינו להתרגל להגדרות האלה ולא להסתכל על העולם בצורה אחרת.
עלינו להיפטר מההרגל שהוטבע בנו מיום היוולדנו – לראות את העולם כחיצוני כלפי. מספיק, אני חוזר אל האמת! איני רוצה יותר לחיות בתוך האשליה הזאת.
אני רוצה להבין את הרצון שלי ולגלות את הכוח שפועל בתוכו! הכוח הזה מושג מתוך פעולותיו, ולכן הזוהר מסביר לי כיצד הרצונות האלה מחוברים ומשפיעים זה על זה.
וכאשר אני מגלה את המתרחש בין הרצונות שלי, אני מתחיל להשיג את הכוח הזה.
הכוח הזה אינו יכול להתגלות בפני עצמו – אלא רק על ידי הפעולות שלו בתוך הרצון. איך אני יודע על קיומו של המגנט? אני רואה כיצד הוא מושך אליו חתיכות ברזל.
לשם זה, צריך להיות חכם ולהבין את הסיבה ואת המסובב. אם תראה זאת לילד קטן, הוא יחשוב שאתה עושה קסמים.
אנחנו מכירים את התופעות שמתרחשות ואת סיבותיהן, לפי תגובות החומר שלנו אליהן, לפי המסובב שלהן. איני רואה את זרם החשמל, אלא כיצד מחוג מכשיר המדידה זז ומסובב שם משהו.
אנחנו תופסים רק את התופעה עצמה, אך לא מסוגלים להבין את מהות התופעה – גם לא את מהותנו עצמנו. לכן ספר הזוהר מסביר לנו על התופעות שמתרחשות בתוך הרצון הכללי.
הבעיה טמונה בכך שלמקובלים אין מילים אחרות לשם ההסבר, מלבד לשפת העולם הזה, ולכן הם מדברים בשפת הענפים. הם לוקחים שמות של תופעות מהעולם הזה ומתארים את העולם הרוחני על ידם.
מזל שיש לנו שפה כזאת! אנחנו הרי צריכים להיכנס לרוחניות באופן עצמאי, מרצוננו הטוב, מתוך כך שאנו מתחילים להכיר אותו מבחוץ.
אך כיצד אוכל להכיר אותו, אם אני נמצא מחוץ לו ולא יודע עליו כלום, לא מבין בו דבר?! ביחס לרוחניות, אני כמו תינוק שנולד זה עתה.
אלא שהילד מתפתח בצורה אינסטינקטיבית, מפני שהטבע – הבורא, דוחף אותו, ואילו אנחנו נאלצים לפנות אל הבורא, כדי שהוא ייתן לנו את הכוחות להתפתח אליו.
בכך אנחנו מיישמים את הבחירה החופשית שלנו להפוך להיות כמו הבורא.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 21.12.2009
רשומות קודמות בנושא:
כשמדליקים את האור בקולנוע…
הזוהר מחזיר אותנו להכרה
