מלחמה עד לניצחון המלא בלב

מתוך מאמרו של הרב"ש, "אהבת הזולת":

"מסתכל אני על נקודה קטנה הנקראת אהבת הזולת. ואני חושב עליה : מה אני יכול לעשות בכדי להנות את הכלל. היות שאני מסתכל על הכלל כולו, אני רואה יסורי הפרט, מחלות ומכאובים, ויסורי הפרט מהכלל כולו, היינו מלחמות בין העמים. ומלבד תפילה אין מה לתת, וזה נקרא "מצטער בצרת הכלל בינוני"."

בעולם שלנו אנשים מבינים שבזמנים קשים נהוג לעזור זה לזה בכל מיני האמצעים. לארח בביתם אנשים שבורחים מהבתים, לשלוח עזרה, דברים הכרחיים, כדי להקל על חייהם של אנשים שנקלעו למצבים קיצוניים. לכל אחד מובן, שצריך להאכיל את אלו שנקלעו לצרה, לתת מקום לישון, לתמוך בהם. כך זה היה נהוג בכל התרבויות, בכל הזמנים, אצל כל העמים.

אצל המקובלים הגישה לזה היא אחרת. וזה לא אומר, שהם פוסלים את העזרה ההדדית הרגילה. אנחנו רואים מתוך ההיסטוריה, עוד מאברהם ושאר האבות, איך הם הזמינו אורחים ועד כמה חשוב היה להם המושג של הכנסת אורחים, גם במובן הגשמי וגם במובן הרוחני.

אבל נשאלת השאלה, מה לעשות אם אנחנו נמצאים תחת איום קבוע, כמו למשל בימינו ובכלל במשך כל הדורות. כי בהתאם לחשבון הגיוני מצטייר, כי אין לנו שום סיכוי להצלחה כאן בישראל, בסביבת השונאים והאויבים שלנו שרצונם היחיד הוא למחוק אותנו מעל פני האדמה.

ואיך אנחנו יכולים, למרות כל זה, להמשיך להתקיים על הארץ הזאת תחת איום קבוע, עד מתי? כי מנקודת מבט הגיונית, זה בלתי אפשרי, ואולי באמת היה צריך להקים את המדינה באיזה מקום אחר, כמו שפעם הציעו לשם כך את אוגנדה?

אבל לנו תעזור רק הידיעה שקיבלנו מהמקובלים: על תוכנית התפתחות העולם ועל המסר הרוחני הזה, על הכוח העליון, שאינו מנותק מאיתנו, אלא נמצא יחד איתנו. אנחנו עובדים בחיבור איתו, במגמה אחת, בכיוון אחד ובאופן כזה יכולים לשנות את הגורל שלנו.

קודם כל, אנחנו צריכים להבין שכל מה שקורה ניתן לנו לעזרה. ומזה נהיה מובן, שאנחנו חייבים לעבוד דווקא במקום הזה, ורק כאן, בתנאים מיוחדים כאלה אנחנו יכולים להתקדם ולממש את מטרת הבריאה. לא במקרה אנחנו נמצאים בסביבה כזאת עוינת, אלא במטרה מסוימת, בהתאם לתוכנית העליונה.

הנקודה הקטנה הזאת של אהבה לזולת שעליה מדבר הרב"ש, זהו ניצוץ שנמצא בנו. את הניצוץ הזה עלינו לסדר, לחזק, לתמוך בו, לכוון להשגת המקור שלנו, השורש. בצורה כזאת אנחנו נוכל לממש את מחשבת הבריאה עבור כל העמים.

לכן התפקיד שלנו, עם כל התנאים הקשים שהכוח העליון מייצב לנו, זה להגיב בצורה נכונה, בנטייה לחיבור, לאיחוד, לערבות הדדית, עד שנשיג את "ואהבת לרעך כמוך". ובסופו של דבר, כל העולם יצטרף לאהבה הזאת, כמ"ש: "ונהרו אליו כל הגויים", ובזה אנחנו נממש את מחשבת הבריאה.

וכל זה מושג באמצעות התפילה, כלומר על ידי העבודה שבלב שלנו.

מתוך ההכנה לשיעור בוקר, 18.11.2012

ידיעות קודמות בנושא:
מדוע עם ישראל לא יכול להיות כמו כולם
ההצלה היא בחיבור
העולם דורש את תיקונו