מי יוצר את המחסור?

שאלה: כל המשאבים המועילים אינם מוגבלים מלכתחילה. אבל כתוצאה מכוונות זדוניות, שינוי כלשהו, האנשים בעצמם יוצרים את המחסור שלהם. מה שמהווה נכס של האנושות, ואנחנו צריכים לקבלו בחינם, הפך למלאכותי, מוגבל ובלתי נגיש.

ברגע שמשהו הופך למחסור, זה מייד מחולק באופן לא שווה וכל מי שיכול מתחיל לאגור את זה. ומי שלא היה לו את זה, גם לא יהיה.

בסופו של דבר כולם סובלים – אלה שמרוויחים מזה, מפני שהעודף לא נותן שום דבר טוב, ואלה שזה לא היה ברשותם, מפני שהם לא מתמלאים. וכך זה בכל דבר.

מה האדם צריך? ביטחון, שלווה, תשומת לב, משפחה, אוכל. כל זה התחיל לעלות בעבודה עצומה.

שלווה? אנחנו איבדנו את השלווה, אנחנו עובדים 24 שעות ביממה.

ביטחון? ביטחון זהו משאב בסיסי! אבל כתוצאה מזה שהסדרתי את היחסים עם השכן, הוא קנה אקדח ותת מקלע. לכאורה, מי שמרוויח מזה הוא מוכר הנשק, אבל בסופו של דבר הורגים אותו מפני ש"הפצצה נופלת עליו".

האם קיים פיתרון ליציאה מהמבוי הסתום הזה? אולי אפשר לפתור את הבעיות האלה על ידי החינוך?

תשובתי: אם היום מכניסים את כולנו למחסור, ומנסים בעזרתו לשלוט עלינו ולנהל אותנו, אז אנחנו צריכים לחשוב האם אנחנו נוכל להתנגד לכוחות האלה? זה לא פשוט להתנגד להם.

אבל מצד שני, אנחנו רואים שמגיע המשבר ושומט את הבסיס לאותם האנשים, שניסו ליצור כזאת מערכת ניהול, ניסו להרוויח מזה, להכתיב הכול לאנושות. בסופו של דבר, באמת, עליהם נופלת הפצצה, כלומר, גם הם מרגישים חוסר ביטחון גמור ביום המחר, ומסתבר שכאן אנחנו נתקלים בחוקי טבע.

הסיבה לכך הוא האגו שלנו שמניע אותנו וכל הזמן דוחף קדימה. אנשים מנסים בצורה כלשהי לממש אותו בצורה הטובה והמועילה לעצמם.

אבל בסופו של דבר, אנחנו נתקלים כאן בהתלבשות שני פרמטרים: האגו, שבהדרגה מדור לדור ובמשך כל החיים כל הזמן מתפתח בנו. בזה אנחנו נבדלים מדרגת החי, ובכך שמתפתחים, מנסים בעזרת השכל והרגש לנצל את האגו, לעשות אותו כזה כדי שאפשר יהיה להשיג שליטה, כבוד, מושכלות, חופש מקסימלי.

ככלל, זה מתרחש על חשבון ההשתוות של עצמי עם האחרים. כך בנוי האגו שלנו. ולכן כל התנועות של האנושות ושל כל אדם, היא רק בזה. נשאלת השאלה, האם נוכל להמשיך להתקיים באופן כזה?

אתה אומר שמשאבי הטבע אינם מוגבלים. אבל אנחנו רואים את המוגבלות שלהם: נפט, גז, פחם, מתכות, כל מיני מינרלים מועילים. אנחנו אפילו צופים את סופם. אומרים שתוך כמה עשרות שנים הם ייגמרו.

אני בסך הכול מסתמך על נתונים ועל התקשורת הרגילה. אני לא נכנס למעגלים אחרים, ולמען האמת, איני מתעניין בזה. אבל בכללות, כנראה שזה כך.

יכול להיות שעושים את זה בכוונה: מעלים מחירים ומשכנעים אותנו שהמשאבים מוגבלים כדי "לשחק" על העלאת המחירים ולהרוויח יותר, בכך שמשקיעים פחות. אני לא יודע.

אבל באופן כללי, אנחנו מגיעים לזה שהיום הטבע עצמו מראה לנו על ידי המשבר הגלובלי שאנחנו גלובליים, סגורים בינינו, תלויים זה בזה.

אני סבור שהעניין כאן הוא לא בכלכלה, אלא ביחסים ההדדיים הכלליים והפרטיים בין בני האדם. כלומר, האנושות עצמה מהווה את הסיבה למשבר הזה שאותו אנו חווים.

מתוך התוכנית "המשבר הגלובלי. מחסור במשאבים", 01.03.2012

ידיעות קודמות בנושא:
סוף התפתחות האגו
בנקודת ההכרעה
הפיתרון הפשוט של הבעיות הכלכליות