קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
ביחסים ההדדיים שלי עם האחרים אני צריך להבין: הכוח החיובי נמצא מחוצה לי, והשלילי נמצא בתוכי. לא במקרה נאמר: "יצר לב האדם רע מנעוריו". זאת הבעיה שלנו של תפיסת עצמנו והעולם. אנחנו מתארים לעצמנו באופן טבעי שהעולם מקולקל ואילו אנחנו מתוקנים. אנחנו דואגים לעצמנו, חולמים על כך שיהיה לנו טוב ומסתכלים על הכול מעמדת תועלתנות: איך לנצל כל דבר לטובתי? אני כל הזמן דואג רק לדבר אחד: "איך לעשות לעצמי טוב יותר?".
ה"סמן" הזה, התוכנה הפנימית הזאת, שפועלת בנו ללא הפסקה, זה האגו. כל הרצונות והמחשבות שלי שכלולים בתוכי, התוכנה הזאת מכוונת לכיוון אחד – לנצל את העולם לתועלתי.
אם אני מתאר לעצמי שהחומרה שלי, ה"ברזל" שלי, זה כל ההתחלות והיכולות, כל התכונות, כל הפוטנציאל של המחשבות והרצונות, שטמונים בי, אז האגו, זה התוכנה שלי. התקינו בי תוכנה של מילוי עצמי. התכונות שלי בפני עצמן הן לא טובות ולא רעות, אבל התוכנה האגואיסטית מנהלת אותי, ומחייבת אותי להשתמש בהן לתועלתי האישית, וכמו כן לרעת הזולת, מפני שזה מאפשר לי להרגיש את עצמי מעל לסובבים.
זהו האגו שלנו, היצר הרע. היצר עצמו זה ה"ברזל", והרע, זו התוכנה, התוספת.
ועכשיו אני צריך להפוך את התוכנה הזאת להפוכה, מרע לטוב. היצר נשאר אותו הדבר, ואילו אני משנה את שיטת השימוש בו. אני רואה שהמרדף האין סופי אחר התועלת העצמית, בסופו של דבר, רק מזיק לי. היצר הרע הוא רע גם לי עצמי. אבל כשאני מתחיל, בעזרת הסביבה, לשנות אותו ליחס טוב כלפי האחרים, אז למעשה אני מביא טוב גם לעצמי.
איך זה קורה? למה טוב לי כשאני מתייחס טוב לזולת, ורע כשאני גורם לו נזק?
כאן אני מתקרב לאמת, מתחיל להרגיש שהזולת ואני, זה אותו הדבר. כך גם אימא "מתמזגת" עם הילד שלה. זה עד כדי כך מקרב אותנו, שאנחנו מרגישים את עצמנו כאחד שלם ושוקעים לתוך מערכת חדשה, בלתי נפרדת של יחסים הדדיים, בכך שלא עושים יותר הבדלים בין מה שמתרחש איתו ואיתי.
באופן כזה כל האנושות הופכת למשפחה אחת. אולי לא מייד, אבל ההתחלה כבר הונחה ואנחנו כבר מבינים את הגישה הזאת, שכולה מבוססת על פסיכולוגיה.
מתוך התוכנית "חיים חדשים" שיחה 32, 11.07.2012
ידיעות קודמות בנושא:
בשבי האגואיזם
"כותונת" אלטרואיסטית לאגו
הרוע המלובש בטוב
