מוסיקה מתירה את חוטי הנשמה

שאלה: כאשר אני שומע מוסיקה שחודרת לתוכי, מה מתרחש אצלי בפנים?

תשובה: צלילי המוסיקה מולידים בתוכנו את הרגשת ההרמוניה, איזון בין כל תחומי התדירות של הצלילים. ומזה אנחנו מקבלים תענוג.

התפעלות כזאת יכולה להימשך עשרות רגעים מתחילת היצירה המוזיקלית ועד סופה, אך בעצם אנחנו נהנים מהשלמות שאנחנו מרגישים בצלילים האלה, כמו בטקסט או במילים, בחוכמה, רק שכאן זה מועבר דרך הרגשות.

החומר שלנו הוא רצון ליהנות, ולכן צלילי המוסיקה מיד משפיעים בצורה ישירה על הרצון שלנו ומביאים לו תחושה, הבנה, ביטחון שזהו כוח שמשפיע באופן מאוזן והרמוני בכל החלקים. יש בה משהו מהשלמות העליונה של הטבע.

ולכן בזמן שאני מקשיב, הכלים הפנימיים שלי נבנים מחדש בהתאם להרמוניה הזאת ואני מתחיל להרגיש שאני מתעלה מעל החומר שלי, מעל כל המתרחש. המוסיקה מתקנת אותנו ומרוממת אותנו למעלה. היא מסוגלת לטהר, לזכך אותנו, לכוון ולווסת.

עכשיו אני כמו כלי נגינה עם מיתרים סבוכים, כלי שהיה פגום ולא מכוון. ופתאום המוסיקה מגיעה אליי, הצלילים חודרים לתוכי בסדר מדויק ובקשר אחד עם השני, עם אקורדים (תצלילים) הרמוניים, פורטה, פיאנו, וכל זה מכוונן ו"מכייל" אותי. אני מרגיש איך שהמוסיקה כובשת את הרגשות שלי ומתירה אותם. אני יוצא ממנה כאילו מסורק ומכוון למנגינה שלה.

לכן אנחנו כל כך אוהבים כאשר המוסיקה משתלטת עלינו. אם זו מוסיקה קלסית אנחנו רוצים שהיא תכבוש אותנו ושתמלא את כל הריקנות בפנים, בדומה למים שנשפכים וממלאים אותנו בצלילים. זוהי השפעת המוסיקה על האדם.

הצלילים מגיעים אלינו מדרגת ה"בינה" העליונה ולכן אנחנו לא מרגישים שום איום במוסיקה. אפשר להפחיד את האדם על ידי איזו תמונה או מילים. אך מוסיקה אינה גורמת לנו לפחד, אפילו אם זה תופים המתופפים בחרדה.

הם מעוררים אותנו ואנחנו יכולים להתחיל להתרגש, אך רוב היצירות המוסיקליות נועדו לעורר באדם שמחה ונחת. היא יכולה לעורר בנו התרגשות עד בכי, אך זוהי חוויה מאוד פנימית, אינטימית, אישית.

זוהי לא הודעה שמועברת אליי באופן חזותי או שמיעתי ושיכולה להפחיד אותי. ניתן להקשיב למוסיקה ולא לדעת מי הלחין אותה, על מה היא ומי מבצע אותה. היא כמו מים שמטהרים ושוטפים את הכלי שלי, אך אינם מחייבים אותי לכלום.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 359, 27.04.2014

ידיעות קודמות בנושא:
שיר זו עבודה פנימית
שיר התעלות
מוזיקה של השגה עליונה