קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: עם מי התנועה שלנו יכולה לעבוד בשיתוף פעולה ובאילו תנאים?
תשובתי: אנחנו מוכנים להתחבר עם כל מי שרוצה חיבור למען תיקון העולם. נניח, שמחר מגיע אבו מאזן ומציע לפעול במשותף לתיקון העולם, אנחנו לוחצים ידיים ומתחילים לעבוד יחד. ברגע שנכנסים לברית הזאת איזה שהם חשבונות אגואיסטיים, אנחנו מייד מפסיקים את שיתוף הפעולה הזה.
העדר של חישובים אגואיסטיים והשתוקקות לתקן את העולם, זהו תנאי הכרחי. לצורך התיקון צריך למשוך את המאור המחזיר למוטב, מפני שרק זה יכול לעזור. אם הוא מוכן לזה, אז אני מוכן להתאחד איתו. אף שככל הנראה הוא בינתיים לא מוכן.
צריכים לקחת בחשבון, שאפשר לקחת במקצת מכל הספקטרום הרחב של מפלגות שונות, כוחות פוליטיים, מדינות, ממשלות לפרק זמן קצר במטרה להתקדם. כי לכל אחד יש איזו צרה מיוחדת, ולכן הם יכולים להתאחד עימנו ולתמוך בנו.
היום אנחנו מצאנו את עצמנו במצב דרמטי בקשר לחטיפת שלושת הנערים. כי העָם נמצא בלחץ ובמתח נוראי, כי אנחנו רוצים למצוא ולהחזיר את הבנים החטופים. ולכן יש לנו אפשרות לעבוד יחד עם הרבה ארגונים בישראל ולהביא לחיבור של העָם.
איך שלא יהיה, אבל ברור לכולם, שהחיבור הופך אותנו לחזקים יותר. אנחנו משיגים יותר אם מתחברים בתפילה, ברצון משותף, בפעולה. לכן אנשים יוצאים לתהלוכות ולאספות, אלפי בני אדם יוצאים לרחובות עם פלקטים ודורשים את שחרור החטופים. וכך זה נהוג בכל העולם.
למה הופיע אצלם פתאום הרצון להתאסף? – הם מרגישים בתת ההכרה שיש בזה איזה כוח התיקון, מופיעה איזו רוח חדשה בעם, מושג מצב חדש.
אפילו בעלי החיים מתלכדים באופן אינסטינקטיבי ברגע של סכנה. הכבשים מתאספות יחד לעדר אחד ומצטופפות מחשש להתנפלות של זאבים. אם פורצת שריפה ביער, אז כל החיות נמלטות ממנה יחד מבלי לפחד זו מזו. כי הצרה הכללית מחברת אותם, ואף אחד כבר לא מסתכל על השני במטרה לטרוף אותו. הם כולם בורחים, כלומר מתאספים בתנועה אחת.
הנטייה הזאת לחיבור בעת צרה קיימת באופן אינסטינקטיבי גם אצל אנשים. נחוצה לנו רוח החיבור הזאת, אפילו שזה לא צבא שצועד עם שירים ויוצא להתקפה כאיש אחד. ואפילו שאנחנו לא יוצאים להתקפה, אנחנו בכל זאת מרגישים שבאופן כזה מייצבים כוח שעל ידו יכולים לתקן את המצב.
לכן אני חושב שאנחנו צריכים לחלוק את הנטייה הזאת שמורגשת בעָם, ולהתאחד איתם יחד בכאלה פעולות. וחוץ מזה, אנחנו צריכים בעצמנו לארגן דיונים במעגלים בפארקים, בחצרות, בחוגי בית.
העָם שנמצא עכשיו בכזה מצב מיוחד מוכן להשתתף בכאלה דיונים. צריך לדבר, למה זה קרה לנו ואיך אנחנו יכולים להיות ערבים שזה אף פעם לא יחזור יותר, אלא להתקדם רק להטבת המצב וליחסים טובים.
מתוך שיעור על עיתון "האומה", 19.06.2014
ידיעות קודמות בנושא:
חטיפת הנערים היא כמו סכין בלב
סדנה אחת גדולה בכל רחבי הארץ
בתקווה לחזרה ללא פגע של הנערים
