קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: אם הדרך הרוחנית רצופה מכות, האם אנחנו גורמים נחת רוח לבורא? הרי מטרתו היא להיטיב.
תשובתי: אנחנו גורמים לו נחת רוח אם אנחנו יודעים לקבל את המכות בצורה נכונה ולהפוך אותן לאהבה, לסימני אהבה, לחיבור ולתענוג. אם אני מתעלה מעל האגו שלי, שבו אני מרגיש מכות, אז אני מרגיש בהן מתיקות ותענוג. בשביל זה באות המכות.
בעולמנו זה לא נראה כך, כאן כל מכה נשארת מכה. וברוחניות זה בדיוק כך, מפני שאני משנה את הכלים שלי ואז הצרה, החושך המוחלט, הופכים ל"אור חוזר" ולתענוג. ממש עכשיו אתה יכול לשנות את היחס שלך כלפי המציאות, אם תתעלה "מעל הדעת". זה בר השגה אם עוצרים לרגע, מתנתקים מההרגשות היומיומיות. אפשר להתאמן בגישה כזאת כאשר מרגישים רע, לא נעים, לא נוח, תשתדל להיזכר שהמצב הזה הגיע ישירות מהבורא, כדי שתתעלה מעליו. אחרת אתה לא תוכל להתקרב אליו, ורצונו שתתקרב אליו ושתרגיש אותו, לפחות מעט.
לכן, אתה מתעלה מעל הפגם שאתה מרגיש כעת בתוך האגו שלך. הבורא רוצה שאתם סוף סוף תתקרבו, שלפחות תזהה שהוא המקור למתרחש. וכשתתחיל לעבוד בפנים, אתה תרגיש פתאום שאתה מוכן לספוג מכה. אפילו שזה מאוד קשה, ואפילו שהמכה חודרת לתוך הבשר שלך, אבל אתה מוכן לקבל מצבים דומים מפני שיש בהם המתקה ממדרגה שונה לגמרי, והיא שווה יותר.
על ידי זה אתה רוכש קשר עם העליון, נכנס להרגשה משותפת עימו. ואז מסתבר שכדאי לך לקבל מכות בדרך, הרי בלעדיהן אתה לא עולה. מה עוד יעורר אותך להתעלות, אם לא ההרגשה הרעה? מה עוד יצביע כיצד ועל מה צריך להתעלות?
ואז אתה עולה לקראת הבורא. הוא שלח לך צרות, אבל עכשיו אתה רואה שאלה אינן צרות, אלא חסד.
שאלה: זאת אומרת, האם בדרך, בנוסף למכות, יש גם חסדים?
תשובתי: תמיד. כל העולם הוא חסד. ואם אתה תתייחס כך למה שתקבל מהבורא, אז אתה באמת תרגיש זאת. דווקא ביחס שלך תלוי מה אתה תפגוש – מכות או מתנות. כמו ילד קטן שכועס על אימו שנתנה לו מכה, או שהוא מבין ומודה לה…
העיקרון הוא, שעלינו לשנות את הכלים שלנו, את כלי הקליטה, ההבנה, ההרגשה שלנו. אחרת בלתי אפשרי לחייב אותנו לזה. אתה חייב לשנות את יחסך להנהגה העליונה, לגלות גישה חדשה לפחות מבחינה תיאורטית. אחרת כיצד אתה תממש את העיקרון "ואהבת לרעך כמוך"? כיצד תרגיש שהוא "טוב ומיטיב"? מהבורא מגיע רק חסד, ממש עכשיו אתה נמצא בגמר התיקון, אז רק לגלות מעט יחס נכון.
אתה שואל: "היכן התשלום שלי!?", אבל אתה לא תקבל אותו. הרצון לקבל לעולם לא מקבל מפני שהיה "צמצום א'". "אז מה יהיה? מסתבר, שאני לעולם לא אקבל?", אתה תקבל אבל אחרי צמצום, מעל "צמצום א'", מעל היצר הרע שמתגלה בך.
הרי באמת נשפך עליך האור, אבל אתה מגלה אותו כפגמים. "אור מקיף" (או"מ) מגיע לרצון לקבל שהוא רע. כשהוא מאיר, אז רע לי. הבורא שולח לי כל טוב, אבל אני מרגיש אותו כרע, מפני שאני רצון אגואיסטי. אנחנו הפוכים (∆) מהאור, ואת ההפכיות הזאת הוא מגלה לי יותר ויותר לעומק. וכתוצאה מכך אני מרגיש יותר ויותר גרוע. ועליי כל הזמן לזכור מהי הסיבה.
אם כך, מה עליי לעשות? הרי האור לא ישתנה וגם לא הרצון לקבל. רק התפיסה שלי יכולה להשתנות. כפי שכותב בעל הסולם, כל הבעיה שלנו היא שאנחנו לא מבינים את הבורא, לא מבינים את ההשגחה. זאת הסיבה לכל הרע שלנו. והבנת ההשגחה היא הסיבה לכל הטוב. כותב בעל הסולם ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות מ"ב:
"וצריך שתדע אמנם, אשר סיבת כל הריחוק הזה, שאנו רחוקים כל כך מהשי"ת, ומה שאנו עלולים כל כך לעבור על רצונו ית', אין כל זה, אלא משום סיבה אחת, שנעשתה למקור, לכל המכאובים והיסורים שאנו סובלים, ולכל הזדונות והשגגות שאנו נכשלים ובאים בהם ח"ו. שיחד עם זה מובן, שבהסרת הסיבה ההיא, נפטרים תיכף, מכל צער ומכל מכאוב, וזוכים תיכף להדבק בו ית' בכל לב, נפש ומאד. ואומר לך, שהסיבה המקורית ההיא אינה אחרת, אלא "מיעוט ההבנה שלנו בהשגחתו ית' על בריותיו", שאין אנו מבינים אותו יתברך כראוי".
הכול נובע מהטוב והמיטיב ורק לטובה. הוא נותן לך אור, אבל הרצון לקבל שלך הפוך מהאור, לכן, כאשר רע לך, אם באופי ובגודל, בצורה ובאיכות, זה בדיוק מתאים למה שעליך לשנות כדי להרגיש תענוג.
אתה מעדיף לא לשנות את עצמך אבל זה לא יצליח. לכן הקבלה נקראת מדע, חכמה. צריך להבין, להרגיש את זה, צריך להסכים עם זה, לא לבד, אלא דרך הקבוצה לשנות את הטעמים שלך מקבלה להשפעה. ואז מייד אנחנו נרגיש טוב.
מתוך שיעור על מאמר "השלום", 28.12.2012
ידיעות קודמות בנושא:
עול המאמצים שלא השקעת
המתיקות המרה של ההשפעה
עלייה, אבל לא בריחה
