קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בעל הסולם, "הקדמה לספר הזהר", סעיף ט':
"וכל ההפרש, שבין הנשמות לעצמותו ית', אינו יותר, אלא במה שהנשמות, הן חלק מעצמותו ית'.
דהיינו, ששיעור האור, שקבלו תוך הכלי, שהוא הרצון לקבל, כבר הוא חלק נבדל מאלוקי. הרי, שאין ביניהם , אלא שזה "כל", וזה חלק, כאבן הנחצבת מהר."
כאן, ללא תלות במדרגה הנוכחית שלנו, אנחנו נתקלים במשהו שמבדיל אותנו מעצמותו. אנחנו תופסים את ה"חומר", כלומר את הרצון לקבל ואת הצורה המלובשת בחומר. זאת אומרת, בזה שהרצון לקבל מגיב על עצמותו, הוא מקבל איזו צורה. אבל הצורה הזאת היא גם כן חומר ולא המילוי במובן הרגיל של המילה.
אנחנו יכולים לשפוך מים מבקבוק לתוך כוס, ואז במקום הצורה של הבקבוק המים יקבלו צורה של כוס. אבל זה קורה רק בעולם המדומה שלנו, שלמעשה אינו קיים מפני שאין בו שינויים מהותיים במהות של החומר עצמו.
ברוחניות מדובר על הרצון לקבל, שהשינוי שלו הוא המילוי שלו. אנחנו נותנים שמות ל"כלים" וה"אורות" שמתפשטים בתוך ה"פרצוף". כל שם זה מבנה בן ד' אותיות הוי"ה (י-ק-ו-ק), כלומר ארבע בחינות שאותן אנחנו לומדים.
ובהמשך, הכול תלוי באיזו מדרגה הבחינות הללו נמצאות, כיצד הן התחלקו והתכללו הדדית, איזו צורה קיבלו על ידי האור האין סופי הכולל הגדול. באין סוף הזה נמצא איזה הבחן של המציאות, הרצון לקבל שמעוות ומכופף ושוּנה בצורה מסוימת על ידי האור.
באופן כזה, החומר של הרצון נשאר תמיד ויש לו צורה זאת או אחרת שקיבל אותה מהאור. הצורות מתחלקות לארבע צורות כלליות: דומם, צומח, חי ומדבר, במובן הרוחני, וכמו כן מקבלים כל מיני גדלים ומאופיינים בכל מיני צורות היחסים.
לכן, האור משפיע על הרצון בכל מיני מבנים אפשריים של הוי"ה שנמצאים במערכת הכללית והרצון מקבל איזו צורה. ועל האובייקט הזה אנחנו מדברים, על החומר ועל הצורה המלובשת בחומר. והצורה הזאת יכולה להיות "קליפה" או "קדושה". אבל החומר נשאר אותו החומר – רצון לקבל.
נשאלת השאלה: מדוע אנחנו קוראים לצורה "אור"? – מפני שאת השינויים אני מקבל מאיזה גורם שמשפיע עליי. ולפי השינויים שבי אני יכול לאט לאט להכיר אותו. בעצם, להכיר רק ביחס אליי. זאת הסיבה שהבורא נקרא: "בוא וראה". רק אני יכול לראות, להשיג את זה, ולא אף אחד אחר זר, ואני משיג את הצורה המלובשת בחומר. הבורא "מתלבש" בנברא וזה מאפשר לי לקרוא לו "בורא". כי באופן כזה אני יכול להרגיש אותו, לבוא עימו במגע. הוא נתן לי את הצורה שלי.
ולפי זה, ממעשיך הכרנוך. מעשיך, זה אני. ותוך זה שאתה עושה בי, אני מכיר אותך.
רק בצורה כזאת ממומשת ההשגה הרוחנית. כל השאר, זה פילוסופיה וטעות.
מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 31.12.2013
ידיעות קודמות בנושא:
הרכות הבלתי נתפסת של הקיום
הפילוסופיה: בית ללא יסודות
ניקוי השטח
