דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / מה קודם, הביצה או התרנגולת?

מה קודם, הביצה או התרנגולת?

מתוך שיחה לפני הכנס בחרקוב

שאלה: יש לי שאלה מהסדרה "מה קדם למה: הביצה או התרנגולת?". כלומר אצלנו במוח כבר די חזק יושבת המחשבה על האיחוד, אבל אנחנו לא תמיד מצליחים להצית את הלבבות שלנו. איך אנחנו מגיעים לחיבור ואיחוד, האם דרך השפעה, או להיפך, דרך החיבור והאיחוד אנחנו מתקדמים להשפעה?

תשובתי: דרך ההשפעה אנחנו הולכים לחיבור ואיחוד, ובחיבור והאיחוד שלנו אנחנו מגלים את הכוח הכללי של ההשפעה.

אנחנו קיימים במדרגה שנקראת "העולם שלנו". במדרגה הזאת אנחנו לגמרי מפורדים. אף אחד אינו חושב ואינו דואג לאחרים. אף אחד! ובמיוחד אלה שהתאספו כאן.

כדי לעלות למדרגה הבאה, אומרים לנו: "המדרגה הבאה זו תכונת ההשפעה, הצד השני של הטבע".

לטבע יש שני כוחות, תכונת הקבלה ותכונת ההשפעה. אנחנו נמצאים רק בתכונת הקבלה, וההרגשה הזאת, המצב הזה, נקרא "העולם שלנו", "העולם הזה".

כדי להכליל בתוכי את הכוח השני של הטבע, את הרצון להשפיע, כלומר לגלות בתוכנו את הבורא ואז יהיו לנו שני כוחות, של הנברא ושל הבורא יחד, צריך פשוט לגלות אותו, למשוך אלינו. איך זה אפשרי? לשם כך אין צורך בידיים, ברגליים, באיזה שהם כלים, מגנטים, שום דבר. צריך דבר אחר – השתוות הצורה. דומה מושך דומה.

אתה יכול לומר: "לא, רק הפכים מושכים זה את זה. למשל שני מגנטים, פלוס-מינוס. שני מינוסים או שני פלוסים דוחים הדדית, ואילו פלוס ומינוס נמשכים, עושים קצר ביניהם, מבטלים זה את זה הדדית. אבל, בכל זאת, נמשכים! ואתה אומר: "השתוות הצורה!". בזמן השתוות הצורה זה צריך להידחות!".

העניין הוא, שההשתוות הזאת היא חיצונית. ואילו בפנים אנחנו נשארים ברצון לקבל שלנו, רק מבחוץ לובשים על עצמנו "עור של כבש", רצון להשפיע. בפנים אנחנו נשארים אותם האגואיסטים. לכן השתוות, היא השתוות צורה חיצונית. כשאנחנו רוכשים את ההשתוות הזאת לבורא, אז הוא נמשך אלינו. הוא מתלבש בנו. יש לו במה להתלבש, מפני שהצורה שלנו נובעת מההופכיות אליו. יוצא, ששתי תכונות הפוכות נמשכות זו לזו, אך נמשכות מפני שאחת מהן רוצה להידמות לשנייה.

אם אנחנו קיימים בצורה של קבלה וצריכים לגלות את צורת ההשפעה, אנחנו צריכים להידמות לה. אז מתכונת ההשפעה אנחנו נתחיל לקבל את הכוח שמחייה אותנו.

העיקר זה למשוך על עצמנו את האור העליון. הוא ברא אותנו והוא יכול לשנות אותנו. אנחנו לא יכולים בעצמנו לשנות את עצמנו. וכדי למשוך את האור העליון, צריך להיות דומה לו.

לכן תחילה אנחנו צריכים לנסות להידמות לתכונת ההשפעה, על אף שמנוגדים לה לחלוטין.

בקבוצה מתאספים עשרות, מאות, אלפי בני אדם, לא משנה כמה, וכל אחד חושב רק על עצמו, שום דבר יותר לא מעניין אותם, אבל הם כולם משחקים שכאילו אוהבים זה את זה, מתאספים ומתחברים זה עם זה. אבל למעשה כולם ממש מזייפים!

אפילו השם של הכנס "איחוד למען עלייה" נושא אופי אגואיסטי עמוק. יוצא, שאנחנו זקוקים לעלייה, והחיבור הוא רק האמצעי לעלייה. ללא עלייה האיחוד עצמו לא היה מעניין אותנו.

לכן צריך להבין שכאשר אנחנו מתחילים להתחבר בינינו, אנחנו רק מנסים להיות דומים לאור, אין בהידמות הזאת שום דבר. אבל בזה שאנחנו מנסים, כמו ילד קטן שמנסה להיות גדול, אז אנחנו מושכים על עצמנו את כוח האור. וכשהוא כבר משפיע עלינו, הוא משנה אותנו.

לכן, מה נולד קודם: הביצה או התרנגולת? תלוי איך ניגשים לזה. אני מנסה להידמות למדרגה העליונה, אף על פי שאני לא נמצא בה ומנוגד אליה לחלוטין. אבל אני עושה מעצמי כזה מודל: כאילו שאני רוצה להיות כמוה. יחד עם זה, אני מושך על עצמי מהמדרגה הזאת כוח, שבאמת הופך אותי לכזה, כמוה. והנה יוצא, שהביצה מלמדת את התרנגולת, שבין כולם הופכת לבורא.

מתוך שיחה לפני הכנס בחרקוב, 16.08.2012

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest