מה נשאר מהתפוח?

שאלה: כדוגמה להתפתחות, אנחנו מביאים את הַבְשָלת התפוח שעובר מצבים "מָרִים" לפני שהוא הופך לפרי נפלא. אך לאחר מכן התפוח נופל, נרקב והופך לזרעים. אם כך, האם אנחנו מדברים בסך הכול על מצבי ביניים?

תשובתי: לא. לאחר שהתפוח הבשיל, הוא עובר להתפתחות בדור הבא, בשלב הבא. דווקא בגלל זה הוא נרקב, מת ומוסר את התולדות שלו, את הזרעים שלו, למצבים הבאים. כל זה כדי לשרת בדרך את המדרגה העליונה יותר, מַדרגת החי או המדבר.

כך גם הגופים שלנו מתחלפים מדור לדור, חיים ומתים, כדי שנפיק בהדרגה מהחיים האלה איזושהי מידה, איזושהי הרגשה, את הלידה הרגשית הרוחנית שלנו, את המדרגה העליונה יותר, מדרגת האדם.

על אף שאנחנו, בדומה לתפוח, עוברים מחזוריות של חיים ומוות, נשארות מהחיים האלה תוצאות עבור המדרגה הבאה, והן נמצאות דווקא במקום שבו אנחנו אוספים את הזרעים האנושיים: הרגשות, היחסים ההדדיים, עד שלאט לאט, מעל לגופים, נגיע לנחיצות בחיבור.

בכך אנחנו בונים עוד מערכת טבעית אחת, שלא הייתה קיימת קודם לכן: החיבור. והוא מחבר את המודעות של בני האדם ולא את הגופים. זוהי החברה האנושית האמיתית, ולא היחסים הנוכחיים שלנו, שגרועים עוד יותר מיחסים של בהמות. אנחנו נתחבר זה עם זה לחברה אנושית אמיתית, נבנה אותה מעלינו כתוצאה מהגלגולים שאנחנו עוברים.

כשנעצב את המבנה הזה, הוא יהפוך להיות מדרגת האדם. כל הטבע בדרגות הדומם, הצומח והחי וגם בין הדרגות האלה, מתחבר למנגנון אחד, שבו רק האדם הוא יוצא-דופן. כל עוד לא נבנה בינינו מערכת שלמה ונפלאה, אנחנו נהווה הפרעה בטבע. וכשיופיע האיחוד בינינו, נמצא את עצמנו בהרמוניה עם כל דרגות הטבע ועם עצמנו. ואז נרגיש עד כמה מושלם ונפלא כל הטבע.

לכך אנחנו צריכים להגיע, זהו הסוף של ההתפתחות שלנו. מדור לדור אנחנו חוֹוִים שלב של ריקבון, בדומה לתפוח, ומוסרים את החיים שלנו למען הדורות הבאים. כל זה כדי שבכל גלגול נשלים את הרצון הזה, שמתישהו יהפוך לאחד. כל אחד מפריש קמצוץ מהצרות וההישגים שלו, מהמחשבות והרגשות שלו, עבור מדרגת האדם שתיבנה בסופו של דבר.

המדרגה הזאת נמצאת בתודעה שלנו. הרי האדם נבדל מהבהמה דווקא בשׂכל, בהבנה, בהשגה ובחכמה.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "השלום בעולם", 01.05.2011

ידיעות קודמות בנושא:
מה שחשוב זה האיחוד, וכל השאר יסתדר
האדם בסוף התפתחותו