מה חשוב יותר: העולם או הקבוצה?

הפצה רחבה, זו עבודה על הרצונות החדשים שלנו, כי אין שום דבר חוץ מהנשמה האחת הכללית, "מלכות דאין סוף".

העבודה הרוחנית נועדה לגלות אותה לעצמנו, וזה יהיה גמר התיקון שלי. לכן אין שום דבר חשוב יותר מהפצה. הקבוצה מהווה רק מתווך, מקור הכוח להפצה.

נדמה לנו שהעיקר זה הקבוצה. לא, העיקר זה אלה שנמצאים מבחוץ. למענם אנחנו קיימים כקבוצה, כעָם, שמשתוקק לבורא, ישראל. כל מה שאנחנו עושים זה רק כדי לצאת אליהם ולהתחיל בקרבם את העבודה בחיבור, באיחוד ובחינוך.

העולם הוא חשוב מהכול, ולא הקבוצה. בקבוצה אני מוצא את הבורא, מתקשר עימו, מקבל ממנו דרך הקבוצה כוחות. החיבור דומה לבורא לפי התכונות, ולפי חוק השתוות הצורה אני מרגיש את הכוח הזה. אבל אני מקבל אותו רק כדי ללכת קדימה ולצרף אליי מעגל רחב יותר.

אם אני מצרף אותו אליי, אז בו מתחיל להתפשט האור העליון כהארה קטנה מאוד ("נפש דנפש"). אבל זה מספיק, כדי שבספירות העליונות של עולם אין סוף יתגלה אור עצום. בזה אני עושה נחת רוח לבורא, מקצר (מהמילה קֶצר) שני קצוות: מעגלים חיצוניים, שלגמרי לא היו מותאמים לזה ואותו עצמו.

לעשות נחת רוח לבורא אפשר רק על ידי הצירוף של המעגלים החיצוניים דרכי אליו. הוא נהנה מהקשר איתם, לכן בעיניו הם חשובים מאוד! ואילו אני רק מעביר.

יתרה מכך, אני עובד על הקשר בין הבורא לרצונות החיצוניים. אבל כל מה שאני עושה, נעשה לא על חשבוני. אני מבצע את העבודה כמו מכונה, כמו מנגנון מדויק, מפני שהבורא נתן לי אפשרות לארגן את הקשר איתו.

מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 20.04.2014

ידיעות קודמות בנושא:
ערוץ ההפצה שנפתח
מפתח ל- 99% מהנשמה העולמית
לצרף את כל העולם לבורא