קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
ראוי שתדע, שרוב מחברי ספרי הקבלה, לא התכוונו בספריהם, אלא כלפי מעיְנים כאלו, שכבר זכו לגילוי פנים, ולכל ההשגות… ולפי זה יש לשאול: א"כ, למה זה חייבו המקובלים, לכל איש, ללמוד חכמת הקבלה? אמנם יש בזה דבר גדול, וראוי לפרסמו: כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך, לעוסקים בחכמת הקבלה, ואע"פ שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק, להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם. פירוש: כי כל אדם מישראל, מובטח בסופו, שישיג כל ההשגות הנפלאות, אשר חשב ה' במחשבת הבריאה להנות לכל נברא. אלא, מי שלא זכה בגלגול זה, יזכה בגלגול ב' וכו', עד שיזכה להשלים מחשבתו, שחשב עליו, כמ"ש בזוהר, כנודע. והנה, כל עוד, שלא זכה האדם לשלמותו, נבחנים לו אותם האורות, העתידים להגיע אליו, בבחינת "אורות מקיפים", שמשמעותם היא, שעומדים מוכנים בעדו, אלא שהמה מחכים לאדם, שיְזַכה את כלי הקבלה שלו, ואז יתלבשו האורות האלו בכלים המוכשרים. ולפיכך, גם בשעה שחסרו לו הכלים, הנה, בשעה שהאדם עוסק בחכמה הזאת, ומזכיר את השמות של האורות והכלים, שיש להם מבחינת נשמתו שייכות אליו, הנה הם תיכף מאירים עליו, בשיעור מסוים. אלא, שהם מאירים לו בלי התלבשות בפנימיות נשמתו, מטעם שחסרים הכלים המוכשרים לקבלתם, כאמור. אמנם ההארה, שמקבל פעם אחר פעם, בעת העסק, מושכים עליו חן ממרומים, ומשפיעים בו שפע של קדושה וטוהרה, שהמה מקרבים את האדם מאד, שיגיע לשלמותו. (בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, קנ"ד-קנ"ה)
ומה שניתן לנו ללמוד את הדברים העליונים, המכונה חכמת הקבלה, הוא רק בדרך סגולה, משום שהם יכולים להביא לאדם רצון וחשק, להידבק בבורא, מחמת קדושת העניינים, שמדברים משמות הקדושים… וכשאדם לומד את הדברים העליונים בכדי שתביא אותו לידי התקרבות לקדושה, זה מביא לידי קירוב המאורות. שעניינו הוא, שיגרום לו הלימוד הזה, שיזכה על ידי זה לבוא לכוון כל מעשיו שיהיו בעל מנת להשפיע, וזה נקרא עבודה בבחינת הכנה, שמכין את עצמו שיהיה מוכשר להיכנס להיכל המלך, ולהידבק בו יתברך. (הרב"ש, דרגות הסולם, ג' קווים)
מוכרח כל אדם, בשעת העסק בתורה להתייגע בה, ולתת דעתו וליבו, למצוא בה את אור פני מלך חיים, דהיינו השגת ההשגחה הגלויה, שנקראת "אור הפנים". וכל אדם מוכשר לזה, כמ"ש: ומְשַחַרַי ימצאונני. וכלום חסר לו לאדם בדבר זה, רק היגיעה לבדה. (בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, צ"ז)
עיקר עבודת האדם שיתבונן בגדלות ה', היינו שהוא צריך להסתכל בספרים המדברים מגדלות ה' ובזמן שלומדים צריכים לצייר לעצמו, באיזה שיעור היו חז"ל מרגישים את גדלותו של הקב"ה, ויתפלל לה' שיאיר להרגיש את רוממותו, בכדי שיוכל להכניע לבבו ולהתבטל לפני הקב"ה. (הרב"ש, אגרות, אגרת כ"ט)
תחשוב לעיין עד כמה שאפשר, שה' יעזור לך להבין את פנימיות הדברים, ובזה שאתה מעיין בעניין להבין, בזה אתה עושה לך כלים שתוכל לקבל את הפנימיות. (הרב"ש, אגרות, אגרת כ"ב)
אחת מהנפלאות של תלמוד רזי התורה היא, שבזמן שאדם לומד את העניינים הנישאים הללו מתוך אהבה ורגש פנימי, אע"פ שאינו יכול לתפוס את העניינים בהבנה שכלית בהירה, מכל מקום הם מרוממים את כל מהותו, וא"כ מבהיקים העניינים עליו את אורם. (הראי"ה קוק, אורות התורה, פרק י', סעיף י')
האדם, הנולד עם הרצון לקבל, ורוצה לתקן אותו בעל מנת להשפיע, וכידוע שזהו נגד הטבע, רק עצה אחת ניתן לו, שרק ע"י מאור התורה יכול להפוך אותו, שיהיה בעל מנת להשפיע… לכן אלו אנשים, שהם עוסקים בתורה, לאו דווקא בכדי שידעו את הדינים וההלכות, שידעו איך לקיים את המצוות, אלא שיש להם עוד תפקיד נעלה, שהם לומדים תורה, בכדי לתקן את הלב, הם נקראים "חכמי לב". היות שכל דבר נקרא על שם הפעולה. לכן התורה, מה שלומדים תורה על כוונה זו, נקרא "חכמי לב" ולא "חכמי מוח", היות שהם צריכים את התורה לתיקון הלב. (הרב"ש, שלבי הסולם, מהו תורה ומלאכה בדרך ה')
כתוב: והגית בו יומם ולילה, ולא כתוב: והבנת בו יומם ולילה. אם תבין – תבין, ואם לאו – שכר הלימוד בידך. והראיה מספר הזוהר, שאף על פי שאינו מבין, הלשון מסוגל לנשמה. (הרמח"ל, קל"ח פתחי חכמה, בהקדמה)
ובעת שאתה מכוון, בהכנעה וביראה, לעורר למעלה המקיפים והמוחין, אע"פ שאין אתה יודע שום מהות, לא המקיפים והמוחין ולא בשום דבר… אף על פי כן, בידיעתך, אתה מעורר את מציאותם, אף שאינך יודע מהותם, נמשך אליך אור גדול. (ר' יצחק אייזיק ספרין, נתיב הייחוד)
והלומד בתורה לדעת כמי שלומד בספר זיכרונות, זה ודאי לא יועיל בלימוד, ולא יגיע ממנו תועלת, והלוואי שלא יפסיד. אבל כאשר יבוא האדם ללמוד בתורה, צריך שיהיה כוונתו, שהוא לומד העניין ההוא במה שהם דברים א-לוהיים, שנעלם ממנו עוצם פנימיותם, ובדבר הזה ייטב הבל התורה היוצא מפיו לפני הקב"ה. (הרמ"ק, דע את אלוקי אביך, נ"ט)
האדם צריך להשתדל לעשות מאמץ גדול, לפני שהולך ללמוד, בכדי שהלימוד שלו יעשה פירות ותוצאות טובות. כלומר, שהלימוד יביא לו את מאור התורה, שעל ידו תהיה היכולת להחזירו למוטב. שאז, ע"י התורה, הוא נעשה לתלמיד חכם. ומהו תלמיד חכם? אמר אבי-מורי זצ"ל, תלמיד היינו שלומד מחכם. כלומר, שהקב"ה נקרא "חכם". והאדם, הלומד ממנו, הוא נקרא "תלמיד של חכם". (הרב"ש, שלבי הסולם, מהו תורה ומלאכה בדרך ה')
מטרת לימוד התורה, הוא בכדי להגיע להרגיש את נותן התורה. ואם האדם אינו שם לפניו את המטרה, שהוא להגיע לנותן התורה, הוא בחינת "גוי", כלומר שאין לו צורך לאמונה. דהיינו, שיהיה לו צורך לעשות עצות להגיע לבחינת אמונה. לכן הוא נקרא עדיין "גוי" ולא בחינת "ישראל". (הרב"ש, שלבי הסולם, מהו תורה ומלאכה בדרך ה')
מתחייב הלומד בטרם הלימוד להתחזק באמונת ה' ובהשגחתו בשכר ועונש, כמ"ש חז"ל: נאמן בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. ויכוון את היגיעה שלו, שיהיה לשם מצוות התורה. ובדרך הזה יזכה ליהנות מהמאור שבה, שגם אמונתו תתחזק ותתגדל בסגולת המאור הזה, כמו שכתוב, רִפְאות תהי לשָׁרֶךָ ושיקוי לעצמותיך (משלי ג', ח'). ואז יהיה נכון לבו בטוח, כי מתוך שלא לשמה יבוא לשמה. באופן, אפילו מי שיודע בעצמו, שעדיין לא זכה לאמונה, יש לו תקווה גם כן על ידי עסק התורה. כי אם ישים לבו ודעתו לזכות על ידה לאמונת ה', כבר אין לך מצווה גדולה מזו. (בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, י"ז)
האדם צריך לכוון לפני לימוד התורה את הסיבה, שבשבילה הוא לומד עכשיו תורה. כי כל מעשה צריך להיות איזה מטרה, שהיא הסיבה, שעושה עתה המעשה. וזהו כמו שאמרו חז"ל, תפילה בלי כוונה, כגוף בלי נשמה. לכן מטרם שהוא הולך ללמוד תורה, הוא צריך להכין את הכוונה. (הרב"ש, שלבי הסולם, מהו תורה ומלאכה בדרך ה')
אם הוא מכוון בעת התעסקותו בתורה, שהוא לומד בכדי לקבל את השכר של התורה, הנקרא "מאור", אז מועיל לו לימוד תורה. מה שאין כן, כשהוא מסיח דעתו מהמטרה של לימוד התורה, אין התורה מועילה לגמור את המלאכה של עשיית כלי דהשפעה… כלומר, כוח התורה, שהיה צריך להכניע את היצר הרע, הכוח הזה מתבטל. וזה שכתוב, וכל תורה, שאין מלאכה, היינו שלא מכוון, שהתורה יעשה את המלאכה, להפוך את כלי הקבלה שיהיו בעל מנת להשפיע – סופה בְּטֵלה, כלומר, הכוח הזה מתבטל. (הרב"ש, שלבי הסולם, מהו תורה ומלאכה בדרך ה')
הבורא שברא אותו, ונתן לו ליצר הרע את תוקפו, ברור, שידע גם כן, לברוא את התרופה והתבלין, הנאמנים להתיש כוחו של היצר הרע, ולמחותו כליל. ואם מי שהוא, עסק בתורה, ולא הצליח להעביר היצר הרע ממנו, אין זה, אלא: או שהתרשל, לתת את היגיעה והעמל, המחויב לתת בעסק התורה, כמ"ש: לא יגעתי ומצאתי, אל תאמין. או יכול להיות, שמילאו את "כמות" היגיעה הנדרשת, אלא שהתרשלו ב"איכות", כלומר, שלא נתנו דעתם ולבם, במשך זמן העסק בתורה, לזכות להמשיך את המאור שבתורה, המביא האמונה בלב האדם, אלא שעסקו בהיסח הדעת, מאותו העיקר הנדרש מהתורה, שהוא המאור, המביא לידי האמונה, כאמור. ואע"פ שכיוונו לו מתחילה, הסיחו דעתם ממנו, בעת הלימוד. (בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, י"ח)
כך סגולת החיבור הזה, שמי שעוסק בחשקו, אהבת ה' ישאבנו כשאיבת האבן השואבת את הברזל, וייכנס אליו להצלת נפשו ורוחו ונשמתו ותיקונו. (הרמ"ק, דע את אלקי אביך, י"א)
