מ"הפילוסופיה" להרגשה אמיתית

יכולים לספר לך על אלפי דברים מעניינים שקורים מסביב, אך אינך מקבל אותם כאמת, כיוון שאינך רואה ואינך מכיר אותם. אם יעזרו לך לדעת ולהרגיש, אז תהיה מוכן לשמוע, אך רק בתנאי שירחיבו את החושים שלך ולא את הדמיון שלך. רוצים לתת לך מיקרוסקופ או טלסקופ, אתה מוכן לקבל אותם. אתה מוכן לפתח בך חוש חדש, אך שהוא יישאר במסגרת ניתוח הגיוני וביקורתי.

חכמת הקבלה מדברת על גישה מדעית אמיתית. לפני אלפי שנים היה "פספוס" גדול, המקובלים לימדו את הפילוסופים היווניים שהיו תלמידיהם, גישה מדעית נכונה, אך הם עזבו את הגישה. הם לא רצו ללכת נגד האגו שלהם ולהשתמש בחכמת הקבלה לתיקון עצמי. הם חשבו שהם יכולים לחקור את העולם ללא תיקון עצמי, אז התפתחה הפילוסופיה. זה לא נגמר ביוון העתיקה ובאותם ימי קדם, אלא זו גישה אנושית רגילה. כמעט כל אחד יגיד לכם: "מדוע עליי לתקן את עצמי, אני כבר מבין הכול!". אך זה בלתי אפשרי, כי תחילה עליך לגלות את המצב שלך, ורק אז מותר לך לדבר עליו.

על גישה כזו מבוססת הדת, היא אינה דורשת מהאדם לתקן את עצמו. עשית פעולות מסוימות והכול בסדר, אתה כבר מאמין שיצרת קשר עם הבורא. זה נקרא גלות רוחנית. כלומר, כביכול צורה "רוחנית" של קיום, ללא הרגשה ריאלית שלה. לכן נאמר על התקופה הזו "היינו כחולמים".

חכמת הקבלה קוראת לאדם לחזור לגישה הנכונה של המציאות, מהפילוסופיה – למדע, מהדת – להשפעה ולאהבת הזולת, לרכוש חוש חדש בו הוא בעצמו יראה את הכול.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "חכמת הקבלה והפילוסופיה", 02.01.2011

ידיעות קודמות בנושא:
דחפים חשמליים של ספקות