מדרגות שמובילות לבית המקדש

שאלה: מה זאת אומרת, ש"מסך נחרב"? איך זה יכול להיות?

תשובתי: הכול מדובר כלפי האדם בלבד. המציאות קיימת רק כלפי האדם המשיג אותה.

נניח, שעכשיו, כרגע הייתי בקדושה, בכוונה על מנת להשפיע, וכל הכוונות, הרצונות, כל מה שמתגלה בי סידרתי לפי הסכימה: "צמצום", "מסך" ו"אור חוזר". פתאום התגלו לי רצונות חדשים, יותר עבים, יותר גדולים ויותר חזקים. אז המצב הישן בעיניי הוא נחרב, והרצונות הגדולים והחדשים האלה הם ששולטים ואני נמצא עכשיו בעולם הנחרב שלי.

זאת שאלה נוספת, האם הוא נחרב, כי באותו הרגע שבו הוא באמת עובר שינוי אני לא חושב שהוא נחרב. אני חושב שאני הולך לצד ה"קליפה", שאני איהנה, שאני צריך להתכלל עם ה"קליפה", להרגיש אותה, להיות במגע איתה, להיות קשור אליה.

אומרים שהמגע הזה עם ה"קליפה" צריך להיות רגעי בלבד. זה תלוי בהכנה שלי, אבל אני חייב להרגיש אותו. ולכן באותו הרגע אני מרגיש שאני נכנס לחיים טובים, שהרצון לקבל נותן לי תענוג והכול נפלא. אני חייב להיות זרוק לעומק של ה"קליפה" ממש, מה גם, שאני לא מבחין שזאת "קליפה". אני מבחין שזה משהו טוב.

ואז, אם אני ממשיך, אם יש לי ערבות, כוחות של הקבוצה שפועלת עליי, אז אני יוצא מתחת לשליטת ה"קליפה". ואם לא, אז אני לא יכול לצאת.

זאת אומרת, שכל פעם מתגלה רצון חדש ואז המצב הישן נחרב.

בצורה כזאת אני עולה במדרגות, ובכל מצב אני משיג מצב של קדושה, של השפעה, ובונה מהכלי שלי את בית המקדש, ואחר כך הוא נחרב ואני מתחיל לבנות בית מקדש אחר וכך שוב ושוב. אנחנו עוברים כאלה מצבים. בסופו של דבר מהם אנחנו משיגים מה זה שנקרא "בית של קדושה", וכנגדו את השבירה והחורבן שאותם עברנו בתהליך ההכנה. אי אפשר לגלות את הבורא, את השלמות, מבלי שעוברים את המצבים הללו ולהשיג את מחשבת הבריאה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, "הקדמת ספר הזוהר", 20.02.2014

ידיעות קודמות בנושא:
החיים בהשפעה והמוות בקבלה
השכנוע המתוק לא לפרוץ קדימה
מתקן הדמיה לחקר אמת ושקר