מגע בשדה כוח

שאלה: האם אתה מרגיש את התלמידים שיושבים מולך כמסה אחת, כנשימה אחת, או שאתה יכול להרגיש למעשה כל אחד?

תשובתי: לא, בדרך כלל אני לא מתכוונן לכל אחד. אני עושה את זה לעיתים רחוקות, רק באותו מקרה, אם לאדם יש תנועה פנימית מיוחדת, והוא מאוד רוצה להידבק אליי.

ישנם כאלה אנשים שזקוקים לזה, אז אני עושה כך שהוא ירגיש שהביטוי הזה נאמר דווקא בשבילו. בזה אני כביכול מחבק אותו או שמניח עליו יד, בכך שמעביר לתוכו משהו חדש. אבל זה קורה לעיתים רחוקות מאוד.

הערה: לאנשים רבים שמסתכלים עליך בטלוויזיה ואפילו יושבים בשיעורים, ישנה הרגשה שהמילים שלך מופנות דווקא אליהם. הם כביכול מקבלים תשובות על השאלות שלהם.

תשובתי: זה באמת כך.

אבל עכשיו אני מדבר על מגע פנימי טהור עם תלמיד מיוחד במצב המיוחד שלו.

לא הכרחי שהוא יישב מולי. תתאר לעצמך שדה ענק שצומחים בו פרחים בכל מיני גבהים, כמו בסרט מצויר, שבו הפרחים שרים לצלילי המוזיקה, ביציאתם מתחת לאדמה ובחזרתם חזרה. אתה מטפח את הפרחים האלה: את זה אתה מעודד, לשני אתה מפליק בישבן. ובכלל לא חשוב היכן הם נמצאים. עבודה, זו עבודה.

זה פשוט שדה שבו צומחים שתילים. לכן, למגע החיצוני, הפיזי, שלי עם אדם בעולם הזה אין שום חשיבות. יכול להיות שהוא עדיין לא נולד ויראה את התוכנית הזאת רק בעוד עשרים שנה, כאשר ייוולד ויגדל. המגע מתרחש בשדה כוח, ובכל מקרה ישיג אותו.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 02.04.2014