קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אנחנו התחלנו להתפתח מהטבע ה"דומם" ל"צומח", אחר כך ל"חי" ונשארים היום בדרגת ה"חי" הגבוהה ביותר, שבה כל אחד דואג לעצמו באופן אישי, מוכן להתחבר באיזה שהן התקשרויות עם האחרים, אבל רק כדי להעלות את הביטחון, הנוחות, השליטה שלו וכו'. זוהי דרגה של רגש בהמי, של עדר, שלא ניתן בשום אופן להתגבר עליו.
אותה קריאת התגר שמעמיד היום לפנינו הטבע האינטגרלי והגלובלי, מאלצת אותנו בעיקרון ליצור חברה חדשה, חברה של אנשים שווים, מאוחדים, מחוברים אינטגרלית ביניהם, אבל עם אישיות נפרדת – אלא שהאיחוד שלהם, שיהיה בדרגה אחת יותר מהקודם, בדרגת "אדם". לשם כך, אנחנו צריכים לעלות מעל לאינסטינקטים שלנו ומעל להתנהגות הנוכחית שלנו שמותנית על ידם. לצורך זה אנחנו אוספים אנשים בקבוצה.
אנחנו לא יכולים שלא לדבר איתם על זה. אנחנו צריכים להסב את תשומת ליבם לחוקי המעבר שלנו של ההתנהגות המשותפת, לֵמה שמנהל אותנו. כי האדם, למעשה, לא תופס שהאינסטינקטים וחוקי ההתנהגות הפנימיים מנהלים אותו, הם נובעים מעומק הדורות של ההתפתחות שלנו. וגם זה לא עד כדי כך חשוב.
העיקר, זה להתנתק, להתעלות מעליהם לאיחוד החדש שלנו. כאשר אנחנו ניאחז בו ונתקיים כקבוצה, ולא כל אחד בפני עצמו, כשנרגיש את הלב הקבוצתי והשכל הקבוצתי, אז יופיעו אצלנו יסודות התנהגות אחרים לחלוטין. אנחנו נחשוב רק על איך להיכלל בצורה אינטגרלית מקסימלית בתוך הקבוצה. וזה ינחה אותנו, ולא האינסטינקטים התת-הכרתיים הקדומים והקדמונים.
לכן, בקבוצה תמיד חייבים לשחק בצורה הבאה של התקשורת, בדרגה הבאה של ההתנהגות והקשר שלנו. כפי שהילדים, על ידי בניית בתים מקוביות, משחק עם בובות ומכוניות, גדלים מזה ומכינים את עצמם לעבוד עם מכוניות אמיתיות, להוליד "בובות" חיות אמיתיות וכולי, כך גם אנחנו צריכים לשחק בחברה העתידית של ההתנהגות והתקשורת נכונים בינינו, כאשר השכל המשותף העליון שלנו ינהל אותנו. לכן אנחנו נרגיש את הכול ברגש המשותף שלנו, בלב המשותף שלנו. זוהי המשימה העיקרית ביותר שלנו.
בזה אנחנו יוצאים מהדרגה הבהמית לדרגת "אדם". כלומר, עכשיו אנחנו מתגברים על דרגות ה"דומם", ה"צומח" וה"חי" ועולים למדרגה הבאה.
באופן כזה, הקבוצה צריכה להבין את השליחות שלה, אפילו לא סתם משימה או תרגול מעניין, אלא דווקא משימה, שדרכה אנחנו מתחילים להרגיש מה זה אומר להיות אדם, הדמות הכללית הזאת, כאשר לא אתה ולא אני, אלא כולנו, כאחד שלם.
וזו המשימה שלנו, להרגיש את החשיבות של ההתנהגות, הפעולה, שיתוף הפעולה ההדדי שלנו ואת מה שאנחנו רוצים להשיג.
לכן, בעבודה המעשית שלנו אסור להינעל על השאלות: "למה אתה אמרת כך? למה אתה חושב כך? מהו הרעיון שלך? מה עורר אותך?", זה לא חשוב. זה לא משנה עכשיו, מי אני ומה אני. את כולנו מעורר רק דבר אחד – כולנו מתעלים מעל עצמנו כדי להתחבר יחד. איך אני יכול להתחיל להרגיש באיחוד הזה את כולם כאחד שלם, כך שלכל התכונות הקודמות שלנו לא תהיה כל חשיבות, מפני שהן כולן נעלמות באיחוד החדש שאותו אנחנו בונים מעל עצמנו.
מתוך תוכנית מס' 18 של החינוך האינטגרלי, 29.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
התחדשות הפסיכולוגיה של האדם
התעלות מסתורית "מעל עצמנו"
לידה נכונה של האנושות
